ילד בן 4 מתנהג לא יפה, מקלל, יורק, גם בבית וגם בגן

שלום בני בן 4 בגן טרום חובה. כחודש-חודשיים אחרי תחילת שנת הלימודים הגננת דיווחה לי שהוא מתחבר לילדים בעלי התנהגות "שלילית", גם התחיל לדבר לא יפה לגננות, לירוק ולהציק לילדים, כחיקוי לילדים אחרים. גם בבית הוא מדבר מילים לא יפות, מתנהג בצורה שלילית וכמעירים לו הוא מקלל ("מטומטמת", "דפוקה", "מעצבנת" וכיוצא בזה). דווקא בחודש האחרון היתה הטבה, אבל בימים האחרונים הוא חזר לסורו ולפני מס' דקות הגננת התקשרה והודיעה לי שהיא רוצה שנפגש לשיחה. סיפרה שהוא מדבר לא יפה, מקלל את כולם, הוריד את המכנסיים ועשה פיפי בחצר איפה שכולם משחקים וכשמעירים לו אז שוב "מטומטמת" וכו'. אציין שהילד עבר אבחון שגילה שהכל בסדר פרט לבעיה קלה מאוד בדיבור, היה מטופל בריפוי בדיבור וזה שיפר לו את הביטחון העצמי. עשכיו הוא מדבר רגיל. הוא די חסר ביטחון ולכן אולי נגרר אחרי "גורמים שליליים". בבית עשיתי איתו "הסכם": כל אחר-צהרים וערב (בלי קשר להתנהגות בגן) שהוא יתנהג יפה, אני מציירת לו "סמיילי" על לוח. אם שבוע שלם יהיו "סמיילים" - הוא יקבל מתנה. זה עבד מצוין שבוע. השאלה מה לגבי הגן? האם יש מקום להדרכה הורית? אולי טיפול? (איזה שאלה? בטח שכן....). אני לא יודעת עד כמה זה חמור. אני די אובדת עצות. הפסקתי את העבודה שלי אחרי השיחה עם הגננת, כי אני לא מסוגלת להמשיך. מאוד מודאגת. תודה ויום טוב

ליאת, סליחה על האורך, פשוט כואב לי הנושא הזה. דיברתי הערב עם הילדון (בארוחת ערב אנחנו מדברים על ענינים יום-יומיים, איך היה היום שלנו, איך היה בגן וכו'). הוא סיפר לי ש"היום התנהגתי יפה בגן". אמרתי לו שהוא יכול לספר לי כל מה שהוא רוצה שקרה בגן ואני לא אכעס עליו, אלא אקשיב ואנסה לעזור לו, ואז הוא סיפר לי שהוא לא עשה פיפי בחצר ליד כולם, אלא כשהם שיחקו בגן השעשועים הוא היה צריך פיפי, הלך לעץ בצד ("איפה שאני ואת עושים פיפי כשאנחנו הולכים לגן שעשועים" ו"איפה שמותר, ליד העגלה של הזבל") ועשה פיפי. זה כל הסיפור, לא "התפשט ליד כל הילדים בחצר ועשה פיפי", כמו שאמרה הגננת בדרמטיות בצהריים. ואז אחת המטפלות צעקה עליו. הוא כנראה נפגע וקרא לה "מטומטמת". אציין שהוא לא ילד שנוהג "לשקר" אלא תמיד מספר מה באמת היה. הוא גם ילד נוח לבריות בדרך כלל (אם כי עקשן כמו פרד), ובסופו של דבר מפנים ומטמיע דברים. נכון שלפעמים הוא מתהפך 360 מעלות ועושה שטויות. אני בכל מקרה אמרתי לו שאחרי הגן כשהוא איתי, אני אחראית עליו ואז הוא יכול לעשות מה שאני מרשה לו, אבל כשהוא בגן הוא צריך לשמוע לגננות, ואם אומרים לו לא, הוא צריך לעשות מה שאומרים לו ולא לענות בחוצפה. אבל בינינו, מה הן רצו, שהוא יעשה בתחתונים? הלוא הם היו מחוץ לגן ואין מצב שהיה מספיק לשירותים. אז אני מסכימה שזה לא בסדר לקלל ושצריך לטפל בבעיה של המילים הלא יפות, אבל כשהגננת מתקשרת אלי באמצע היום, כבר העליתי בדמיון הכי פרוע שלי שהוא התפשט, רץ ערום ליד כולם עם הבולבול בחוץ ועשה פיפי. השאלה היא למה בגן לא מסוגלים להתמודד עם ילד בן 4 ולישם לו גבולות? למה צריכים להתקשר להורים באמצע היום? מה בדיוק הן רוצות שאעשה? אני לא חושבת שאחרי הגן אני צריכה להטיף לו על משהו שקרה בגן, אני לא רואה טעם, כי אז זה נהיה "אישיו", אלא הגננות צריכות לטפל בזה באותו הרגע. ככה אני חושבת, או שאולי אני טועה? תודה שהגעת עד הלום ומצטערת על האורך.