בן 4 שלא יודע להגן על עצמו מפני אלימות והצקות!

בני בן שלוש ועשרה חודשים, חכם, נבון ומפותח הרבה הרבה מעבר לגילו. הוא חלש פיסית ויחסית נמוך. תמיד חינכנו אותו שאסור להרביץ. ואולם לאחרונה הוא נתקל באלימות קלה כלפיו ולא יודע איך לנהוג. הן בת דודה שלו והן חבריו בגן, קטנים ממנו או בגילו, לעיתים מציקים ואף מרביצים לו קלות. בני פשוט לא עושה כלום בתגובה, הוא "מתאבן", לא בורח, לא מגן על עצמו ואפילו לא מנסה לעצור את המכה. הוא מנסה לבקש עזרה ממי שלצידו, אם זה אמא ואפילו מחברים אחרים בגן. כשאין עזרה הוא פשוט מתאבן במקום וסופג את המכות וההצקות בצורה פאסיבית לחלוטין! ניסינו להסביר לו באחרונה כיצד להגן על עצמו, כלומר להדוף את ידי התוקף, לצעוק לו "די, תפסיק!" ולפנות לגננות. ואם אין עזרה בסביבה, אמרנו שמותר לו גם להחזיר. אבל גם אחרי שהסברנו לו וניסינו לתרגל - זה חזר על עצמו שהוא מתאבן במקום ולא עושה כלום. יש לציים שגם בגינה הציבורית לעיתים ילדים קטנים ממנו פשוט מזיזים אותו מדרכם כשהוא מפריע להם, והוא פאסיבי. כשילד דוחף אותו הוא נבהל ורץ אלינו בבכי. מה עושים??????

שלום אמיר, אכן, גידלתם ילד שוחר שלום... מעבר לחיוך, נדמה לי שאתה מעלה שאלה חשובה, הנוגעת לגבול הדק שבין פציפיזם אמיץ לפאסיביות או חוסר אנים. אם לילד שלך אין יתרונות פיזיים בולטים (הוא נמוך וחלש פיזית), הרי שההימנעות שלו מעימות פיזי מצביעה על בוחן מציאות טוב ושכל ישר. כדי שהתנהגותו לא תתפרש כחולשה או תהפוך אותו לקרבן, אפשר להדגיש את יתרונותיו הקיימים, כמו למשל את חכמתו או את הכישורים המילוליים שלו, ולרתום אותם כאסטרטגיה מפצה. אחרי הכל, כשאתה מבקש ממנו "להחזיר" לילד החזק שדחף אותו, אתה משאיר אותו בעמדה נחותה. במקום זאת עדיף לתרגל אותו לקראת התנהגות יעילה יותר מבחינתו (כפי שעשיתם נכון), כמו גיוס עזרה או הימנעות ממשחק עם ילדים אלימים. במקביל, אפשר לחשוב על חוגי העשרה היכולים לתרום לחיזוקו הפיזי ולרכישת ביטחון, כגון שחייה, רכיבה, ג'ודו, או כל פעילות ספורטיבית המותאמת לגילו. בהצלחה ליאת