חוסר וודאות

שלום, בתי בת 3.5 והיא ילדה שקטה, נעימה, יצירתית במיוחד (לפי דברי הגננות) ומבצעת משימות באופן מושלם עם הרבה סבלנות. לאחרונה אני מגלה כי בבית היא מתנהגת בדיוק ההפיך מרביצה, צועקת ומתחצפת. כמו כן, היא מתקשה להיפרד ממני בבוקר בגן למרות שמאוד נחמד לה. היא ילדה שניה בין 4 ילדים. אני חושבת שמאוד קשה לה עם שינויים והיא אוהבת סדר מובנה ולוחות זמנים קבועים ומוסדרים. אני לא מבינה למה בבית היא מתנהגת אחרת ואני נדרשת לכעוס עליה בכל פעם מחד ומייד אחר כך היא מבקשת סליחה ורוצה להתנהג יפה. בבית כולם יודעים לא לגעת לה בדברים כי היא שומרת עליהם מכל משמר למרות שגן משתפת את אחיותיה רק אימתי שמתחשק לה. אודה לעצה בדחיפות

שלום ענת, הבדלי התנהגות קיצוניים בין הבית לגן מאותתים בדר"כ על כך שהבעיה נעוצה בסביבה ובהגדרת כללי ההתנהגות בכל אחד מהמקומות, ולאו דווקא במאפיינים של הילד עצמו. אם הבת שלך מתנהגת בחוצפה ואלימות בבית (ולא בגן) זה בגלל שהיא למדה שבבית זה אפשרי, ואולי אפילו מתגמל במידת מה. את מזהה אצל בתך צורך בסדר וקביעות, ואני מציעה לך לנסות לרתום את הידיעה הזו כדי לנסות להבנות את הסביבה של בתך גם בבית. עליכם לכבד את הצורך שלה בפרטיות ככל הנוגע לחפצים שלה, ובתמורה לדרוש התחשבות דומה בצורך שלך, למשל, ביחס מכבד ובשיתוף פעולה. נסי להיצמד לסדר יום פחות או יותר קבוע ויציב (שחיוני מאד כשמדובר בפעוטות), ולהתחשב בה ובקושי שלה כאשר חורגים מהשגרה. מה שאף פעם לא מזיק, זה לשכלל את העמדה הסמכותית שלנו, וללמוד להציב גבולות בדרך מכבדת ועקבית, שאינה גולשת לכעס ועויינות כלפי הילד. בברכה ליאת

ראשית, תודה רבה על התשובה המהירה. אני בהחלט מסכימה שבבית אנחנו מוותרים לה יותר והיא מנצלת את העובדה. יחד עם זאת, אלימות אינה דבר מורשה בבית ואנחנו מאוד מקפידים על כך. אודה לקבל עצות אך לקבע את הסכמות ההורית ואך לשנות את מחשבתה שבבית היא יכולה להתנהג כך למרות שאסור. היא ילדה חכמה ובוגרת באופן מיוחד מאוד. פשוט גם אחותה הקטנה מתחילה להתנהג כמוהה. כנאה שאני לא מספיק סמכותית. אשמח לקבל עצות וטכניקות לשיפור