כיצד ליצור עניין אצל ילדה בת שנתיים

ליאת שלום השאלה שלי מורכבת משני חלקים. יש לי ילדה מקסימה, בוגרת ורגישה כבת שנתיים ו - 7 חודשים. היא מאד קשובה לי ולאשתי ומידי פעם מנסה לבחון את הגבולות שלנו, אך לא משהו יוצא דופן. אלא שלעיתים היא עושה דברים שאני לא מצליח להבין אותם כמו למשל אתמול שפכה על עצמה ועל הרצפה גביע של מילקי, מציירת על הקירות,ואני פשוט לא יודע מאיפה זה בא לה, האם זה סוג של התנסות או שמא חוסר אכפתיות. ואיך צריך להגיב במקרים כאלה. ברור שאני מגיב בתקיפות ומסביר מדוע אני כועס אלא שלעיתים נראה כאילו זה עובר לידה ולא ממש מזיז לה. מה עושים, איך גורמים לה להפנים (אבקש להבהיר שאחרי שאני כועס אז היא ישר מנסה לפייס במילים כמו "אתה חבר שלי" אבל לא נראה לי שהיא ממש מבינה.) עוד רציתי לשאול בנוגע לדרכי ענישה בגיל הזה, אני מנסה להימנע מזה כנדמה לי שהיא לא מבינה כל כך מה זה עונש אם בכלל, האם יש פתרון אחר אשמח לקבלת תשובה תודה

שלום עופר, יש הבדל בין מילקי שנשפך לבין ציור על קירות, ולכן גם אופי התגובה יהיה שונה, לתפיסתי. ילדים קטנים כמו בתך עדיין לא הגיעו לבשלות מוטורית מלאה, ולכן ייתכנו תקריות 'רשלניות' הכרוכות בלכלוך הסביבה או הבגדים. תקלות כאלה אינן נעשות בכוונה, ולכן גם אין טעם לכעוס על כך. יצורים סקרניים ומקסימים כמו בני שנתיים או שלוש, יכולים להתפעם מהמילקי שנשפך, לחקור את מגעו ומרקמו, ולהפוך אותו ל"צבעי אצבעות". בשלב זה, מוטב לעצור אותם מיד, ואף להביע מורת רוח על המעשה. גם אם הם מציירים על הקיר, יש לעצור זאת מיד, ולהגיד בקצרה "מציירים על נייר ולא על קיר. אני לא מרשה!". את ההסבר הקצר יש ללוות בפעולה נחושה, כלומר - לקיחת הצבע מידיה, והפסקת הציור ללא פשרות. אין לצפות שילדים יבינו מעצמם מהם כללי ההתנהגות הנאותים. עלינו ללמדם מה מותר ומה אסור, ולעשות זאת בעקביות אדוקה, בכל גיל. באופן אישי, אני נוטה שלא לחבב עונשים בשום גיל, בטח לא בגיל הרך. במקום זאת, מוטב לנסות לחשוב על תוצאה ישירה ושלילית שתגיע בעקבות המעשה, שתהווה סנקציה מרתיעה. למשל - אם הילדה מורחת את המילקי שנשפך על השולחן או על בגדיה למרות שביקשת ממנה לא לעשות כך, תוכל להרחיק אותה מהשולחן, ולומר לה "ככה לא מתנהגים ליד השולחן. עכשיו לא תוכלי להמשיך לשבת איתנו. ננסה שוב בארוחה הבאה". או אם היא הצליחה לצייר על הקיר, תוכל לומר "כנראה שאת עוד לא יודעת איך ועל מה מציירים, אז נצטרך לקחת לך את העפרונות בינתיים". חשוב להישאר 'מידתי', ולא להפציץ עם סנקציות קשות מדי. מדובר בילדה קטנה, שהתנהגותה מונעת ע"י שובבות וסקרנות יותר מאשר ע"י זדון או רצון לעצבן. יש עבודה... ליאת