התפתחויות חדשות

הי ליאת, אני כותבת גם לעדכן וגם לשאול משהו קטן. ראשית, ההתנהגות התוקפנית של בתי בת ה 4 פחתה משמעותית וכףך גם התארגנות הבוקר שהפכה הרבה יותר מאורגנת וברורה. הבנתי, אחרי שהייתי בכמה פגישות גם של הדרכה וגם פרטני לי, כי במקומות מסויימים התבלבלתי מול בתי באיך לשים גבול ואיך לומר לא, כשזה "התערבב " לי עם ילדותי שלי ומורכבות הקשורה בה. אז, התחלתי "להקשיב לבטן" שלי: ללכת לפי האינטואיציה שלי ולעבוד לפיה, בשיתוף כמובן של בעלי.וזה עובד עד חנוכה הדברים נרגעו. בחנוכה לא היתה בגן, אלא בצהרון במסגרת מורחבת כלומר מהבוקר עד אחה"צ, יחד עם חבריה מהגן.מאז ששבה לגן, שוב אני חשה במתח מצידה: בודקת אותי מכל כיוון: בבוקר משחקת ואז כשאני מבקשת להתארגן, מתקשה, מסרבת, מורחת זמן. הסברתי, דיברתי פעם פעמיים ואז פשוט הלבשתי אותה למורת רוחה. היא הכתה מכה אחת ואף ניסתה לבעוט אמרתי לה בתקיפות שאני לא מרשה, וכשהמשיכה ביקתי שתכנס לחדר לכמה דקות . היה צריך כמה פעמים עד שנכנסה ואמנם נרגעה מאוד.. זה קרה כ 3 פעמים בשבוע האחרון. בנוסף יש לה הרבה פיפי לאחרונה והיא עושה 2 דברים שלא ברור לי מה לעות עם זה . אחד:היא כל הזמן "מכריזה" יש לי פיפי ורק אחרי שאנו אומרים לה "תגשי לעשות" היא הולכת .אמרתי לה כמה פעמים שהיא יכולה ללכת ולא צריך לבקש רשות לכך ואף פעם אחת התעלמתי ואז היא אמרה: נו יש לי פיפי למה את לא אומרת לי?"ושוב אמרתי לה... שני: היא עושה פיפי ואז משתהה איתו עד שייצא לה הכל.כבר כמה פעמים בכתה כי רצתה לקום מהסלה ואז גילתה שיש לה עוד פיפי והוא כאילו לא נגמר...אני מרגישה משהו קצת עקשני אצלה (מפחיד אותי לומר אבססיבי) סביב הפיפי ושוב מה עושים להתעלם? לדבר על כך ולחזק זאת? האמת שאמרתי לה פעם או פעמיים :ממי לא צריך כל כך המון להשאר.יוצא לנו הפיפי ואז אנחנו קמים ולא מחפשים אם יש עוד ועוד,אין צורך" וכשאני חושבת על כך זה קצת התמתן. מה את אורת? אציין- כי כל יום אנחנו משחקות פעם יותר פעם פחות: בציור,בפלסטלינה,משחקי כאילו בהם היא הגננת ואני ילדה בגן( אני מצביעה,עונה על שאלות שלה ממש משעשע) ועם זאת כשמשהו לא מוצא חן בעיניה בעיקר בציור-היא כועסת,צועקת, ופעם אפילו הפסקתי לשחק כי אמרתי שלא נעים לי ככה.

שלום גלית, שמחתי לקרוא שאת מרגישה שיפור. גידול ילדים היא מלאכה קשה ותובענית מאין כמותה, ולצד הנחת הגדולה וההנאה, הקשיים צצים ובאים מדי פעם, נעלמים, וחוזרים כדי לחלוף שוב... ולשאלתך. ילדים צעירים יכולים לפתח לפעמים טקסים בעלי מאפיינים כפייתיים, כהגנה מפני מחשבות פולשניות ומטרידות. ברוב המקרים התופעה חולפת מעצמה, ואין צורך להתערב. אחרי הכל, אני מניחה שהיא תעשה פיפי גם אם לא תהיי בבית כדי לאשר לה את זה, ולכן בעיני שווה לא להתעסק בזה יותר מדי. זה יעבור. בשמחות ליאת

היי ליאת, תודה. עזרת לי להרגע. בדיוק הבוקר סיפרה לי שקמה בלילה כי "עשיתי חלום שאת מחזיקה אותי חזקה כי היתה רוח חזקה שהעיפה אותי"- אפרופו מחשבות או חלומות שמעסיקים ילדה בת 4. אבל בעצם כשאני חושבת על כך (אני חושבת הרבה מדי לטעמי, וגם לדעתו של בן זוגי....), ככל הנראה כל פעם כשצץ קושי,אני נבהלת מעט ,מתבלבלת ושוב פחות מקשיבה לבטן שלי לגבי איך לנהוג במצב מסויים. נראה לי שאני צריכה להרפות קצת.