קושי חברתי האמנם

בני בן 4 וחצי נכנס לגן עירייה- 28 בגיל חובה ובני יחד עם עוד 7 ילדים טרום חובה כשבני הוא בין הקטנים בחבורה עד כה -הריון ולידה תקינים, התפתחות משקל, אורך/גובה, התפתחות תקינה 3 שנים אחרונות טרם כניסתו לגן הנוכחי הלך לגן פרטי - בו השתייך לחבורה מצומצמת של חברים טובים (הגן כלל 27 ילדים מגיל שנה וחצי עד 4), הפגין יכולת ורבלית מרשימה (אוהב לספר סיפורים, פתוח מאוד), אכפתיות לאחרים ובעיני הגננת ללא קושי. לציין בשנתיים הראשונות בגן קושי בדקות הראשונות להפרד ממני אך חלף במהרה לאחר עזיבתי והבעיה חלפה לחלוטין בגיל 3 עם הולדת אחותו. מבחינה מוטורית משתתף 3 שנים בחוג ספורט המשלב מוטוריקה גסה ועדינה- נהנה ונראה נורמטיבי בהשוואה לבני גילו, מבחינת השגים התפתחותיים מוטורים -תקינה, לציין סרוב מבודד לרדת מדרגות רגל רגל (לי עושה הרושם בגלל פחד) שכן קופץ על רגל אחת עומד על רגל אחת ואם המדרגות נמוכות כן יורד נכון. מבחינת מוטוריקה עדינה- נהנה מצביעה בגואש הדבקות, בניית מגדלים מכל מיני חפצי, סיבוב סביבונים (רגילים ולא רגילים) בנית מסילות רכבת וכיוב, ציור מעולם לא אהב למרות נסיונות עידוד וחשיפה חוזרץ, ניכר שיפור עם הגיל במיוחד כעת עם כניסתו לגן עירייה, כעת כבר מחזיק יפה ונכון את העפרון, מצליח לכתוב את השם שלו ומספר ספרות. כחודש וחצי לאחר כניסה לגן הוזמנתי לשיחה אצל הגננת- בו העלתה מספר נקודות והפנתה אותי לאבחון כולל הקושי המרכזי-בעיה חברתית, מאוד פתוח, ורבלי אך מדבר יותר משמקשיב, משחק יותר ליד הילדים ולא איתם, יוזם איטרקציה אך לא מתמיד ולא קורא את המצבים נכון. בהתחלה בני ציין שמקניטים אותו הגדולים יותר שהוא ילד קטן ועם זאת אינו חושש ממפגשים, הולך לגן ברצון, למד במהירות עצומה מהילדים מהם המשחקים הפופולרים ומה לא, מזמין ילדים לשחק איתו בבית ומוזמן עי אחרים אך לרב מדובר בילדים הגדולים ממנו בשנה, עם הרגועים שבינהם מצליח לשחק יפה כמעט ללא התערבותנו עם אחרים יש צורך התערבות שלנו. כמו כן הגננת הציגה באור שלילי את העובדה שיואב קשור למשפחתו ומדבר עלינו רבות, שאולי בלה בשנים האחרונות יותר מדי עם משפחה ופחות עם ילדים בני גילו. כך גם לגבי הגנים הפרטיים שלא עושים עבודתם ולא מלמדים דברים הכרחיים כמו החזקת עפרון איתנה וחזקה. קשיים נוספים זניחים יותר-אסוציאטיבי, יוזם הרבה פעמים נושאי שיחה שלא קשורים לנושא המרכזי, החזקה מעט חלשה של העפרון. בניגוד לכך מבחינה השגית וקוגניטיבית מעל לממוצע (חשבון, הבנת סיפורים, אוצר מילים, ורבליות)- קולט את כל תכני הגן לרבות לימוד אותיות ומספר לנו עליהם בבית, בעל בטחון ושמחה חיים. כך גם הסתגל, הבין ומקיים את כללי הגן. מהקשיים הללו התרשם גם הפסיכולוג החינוכי (למרות שלא היה אמור כי הוא רק של גן החובה) וזו מהסתכלות של יום אחד. באופן אישי אני מרגישה שבני די נורמטיבי עם מעלות וחולשות האם יש מקום למכון להתפתחות הילד בשלב זה? טיפול פסיכולוגי?

היי ציפי, קשה לי לספק מרחוק מענה אחראי, למרות התיאור המפורט שלך. את יודעת, כיום קיימים בידינו כלים טובים מאד לאבחון מוקדם של מוקדי קושי, וגם המודעות לבעיות התחדדה מאד, הן אצל גננות והן אצל אנשי המקצוע. אני מבינה שמה שמדאיג את הגננת הוא לאו דווקא האספקט המוטורי או הקוגניטיבי, אלא דווקא החברתי-תקשורתי. אני ממליצה לך, למרות אי השקט שזה ודאי מעורר אצלך, לא לנקוט בגישת בת-יענה ולהגיע להערכה אצל פסיכולוג התפתחותי, ולו כדי להירגע סופית. לאור מה שאת מתארת כאן, לא נראה לי שמדובר בבעיה 'קטסטרופלית', אך גם בעיה מתונה(אם קיימת) מוטב שתטופל בזמן, כדי לא ליצור אצל הילד גרעונות חברתיים. את מוזמנת לעדכן, אם תרצי שבת טובה וגשומה ליאת