גיבור-העל שלי

שלום רב, עילי בן ה- 4+ עסוק מזה חודשים רבים בהתחפשות לגיבורי-על. גם בבית וגם מחוצה לו הוא דורש ללבוש רק את בגדי הגיבור התורן. לאחרונה התופעה החמירה גם לזמן שינה. עילי מעדיף לסבול בחולצת פוטר חמה ביום קייצי חם ולא מסכים להוריד את הבגד לטובת חולצה רגילה. וחוזר ומציין כי חשוב לו שייראו אותו הילדים האחרים כאותו גיבור תורן וירצו גם לבוש כמו שלו. הבעיה הולכת ומתגברת ויוצרת מלחמות בלתי-נגמרות בשל חוסר הפורפורציה של התופעה. למרות שהוא בן יחיד, ילד שמקבל המון תשומת לב ופרגון ללא הפסקה - הוא נוטה לומר על עצמו שהוא חלש וקטן ושילדים לא אוהבים אותו. בגן לדברי הגננת: "הוא לא פנוי רגשית לפעילויות". הוא מאוד עסוק במה אומרים או חושבים עליו ילדים אחרים ונוטה להגיב באלימות לכל הערה של חבר. הרצון להיות מזוהה כגיבור מפורסם מעסיק אותו כל היום. אני חייבת לציין שלמרות ה"סרט" שבו הוא חי. עילי מבחין טוב מאוד בין מציאות לדמיון, הוא ילד פרפקציוניסט ששם לב לפרטים, ילד רגיש ובעל כושר ביטוי מעולה וכבר אמר לי פעם: "אני מצטער שאלוהים לא עשה אותי גיבור על. אני שונא להיות בן-אדם". אני מאוד מזדהה עם חוסר שביעות הרצון שלו מעצמו שמחזיר אותי בעצמי לילדותי, אך לא מצליחה לעזור לו לראות כמה הוא ילד נפלא. בן-אדם מושלם.

שלום רב, כמו שכתבתי לפני רגעים אחדים ללילי, המשחק הדמיוני הוא אחת הדרכים הטבעיות והמוצלחות העומדות לרשות הילדים בבואם להתמודד עם חרדותיהם ומצוקותיהם. מי מאיתנו לא היה רוצה את סגולותיו הנעלות של גיבור העל, המשמיד את אויביו כהרף עין? אין סיבה שעילי הקטן לא יפתח משאלה דומה, במיוחד בהיותו בגיל המתאפיין בחשיבה מאגית ובפחדים בעלי ממד לא בהכרח מציאותי. נדמה לי שהפיתרון שהוא מצא, כשלעצמו, אינו מדאיג כלל. להפך. הפרפקציוניזם של עילי וחוסר הביטחון מדאיגים יותר, כמו גם התפיסה העצמית השלילית שלו וחוסר הפניות שמתארת הגננת. על רקע האיפיונים שתיארת כאן, נראה לי שווה לבחון אפשרות של טיפול הבעתי כלשהו (טיפול באמנות או במוסיקה), שיסייע בכינון תפיסות עצמי ריאליות יותר, ובשיפור המיומנויות החברתיות שלו. בהצלחה ליאת

תודה על תשובתך המהירה.