שאלה

שלום רב בני בן 3 ילד מאוד רגוע וחיובי, בבית מצייר, משחק כרגיל, אין בעיות שינה. מגיל 0 נתון למרות. יש לו לפעמים קטעים של רוצה משהוא ומאוד מתעקש - אם לא נותנים לו הוא יכול לבכות, או לכעוס עלינו ולומר, אני לא חבר שלך, אני לא אוהב אותך ולעמוד בצד משהוא כמו 15 שעה שבה אין אליו גישה מכיוון שהוא לא מוכן לדבר, בסוף עובר לו . הבעייה הינה בגןשהחל בספטמבר האחרון: חלה בו עקשנות יתרה. הוא לא מוכן לעבוד בגן (רק לשבת במפגש ומשחקים חופשים כמו בצק קוביות... לא מוכן לעשות יצירה צביעה - אין לו בעיית מוטוריקה כי בבית צובע יפה ומדוייק) הגננת אמרה לו שאם הוא לא עובד שיצא מהחדר ואז נוצר מצב שהוא מחוץ לחדר 15 דקות ויותר וגם מתחיל תהליך שבו הילד כבר לא רוצה לחזור לחדר. במסיבה שהייתה אתמול בגן (למרות שהתכונן ורצה ללכת למסיבה)החלה יפה, אך ברגע שהגננת ישבה לידו הוא סובב לה את הגב ולא היה מוכן לדבר אליה וגם לא להשתתף במסיבה. ישב בשקט בכיסא ולא זז וגם לא רצה ללכת הביתה ולא התייחס לגננת בכלל. מה עושים? תודה

שלום, גידול ילדים הוא מלאכה קשה, והגיוני להניח שמדי פעם, לאורך התפתחותם, ניתקל בהתנהגויות פחות קואופרטיביות, לא מווסתות, מכבידות ואפילו מעצבנות ומכעיסות. הילד שלך נמצא בגיל ה"דווקא", והתנהגותו אינה חריגה. כאשר הסביבה מאד מתרגשת מההתעקשות שלו, וממשיכה לחזר אחריו במרץ, הוא עלול להמשיך ולעשות שימוש בטקטיקה הזו. בעיני, נכון להציע לו תמיכה ותיקוף לרשותיו ("אתה כועס עכשיו כי לא קיבלת מה שרצית/כי הוצאנו אותך מהחדר/כי לא בא לך לדבר עם הגננת, וזה בסדר") ועם זאת, להשאיר בידיו את הבחירה מתי לרדת מהעץ ("נשמח לשחק איתך כשתחליט לחזור אלינו/אתה מוזמן לחזור לפינת היצירה או לתוך הגן ברגע שתרצה. אנחנו מחכים לך בסבלנות"). בהצלחה ליאת