פחד ארוך מעשיית קקי

בני הגדול בן 4 פלוס (ואח לתאומים בני שנתיים), ומגיל 8 חודשים, עקב עצירות קשה במעבר למוצקים, סובל מפחד עצום מעשיית קקי. לאחר ששללנו כל בעיה פזיולוגית פנינו לתחום הרפואה המשלימה למיניה. אך עד היום, למרות שהוא כבר 3 חודשים ללא טיטול, וגמול מפיפי זה זמן רב, הוא מנסה להמנע מעשיית הקקי, וחוזר ל"טקס" הקבוע כשמתעורר צורך עז- רץ למקום מבודד יחסית, נעמד וסוגר רגליים וסוגרים, ומנסה למנוע את יציאת הקקי. חשוב לי לציין כי אנו נמצאים איתו כיום במקום הרבה, הרבה יותר טוב מבעבר- ראשית, יש יציאות. בעבר הגענו למצבים בהם הוא עצר את הקקי למשך כחודש-חודש פלוס; וחששנו מאוד מהסתבכויות מעיים כאלה ואחרות. כיום הוא עושה, גם אם מעט, כמעט מידיי יום. עם זאת, לתחושתי, עקב גילו וההסטוריה שלו בעניין, נראה לי כי אין לו היום את המיומנות הבסיסית של ישיבה בשירותים ושחרור הסוגרים. המצב הזה מכניס אותו לחוסר נוחות. אנו , מזה זמן לא מבוטל, מתנהלים מולו בעניין זה באדישות רבה על מנת לא להפוך את העניין למקור לתשומת לב, במה וכדומה, והתוצאות אכן טובות יותר מאז. אך, עדיין, עד היום הוא לא יושב לעשות את צרכיו, מתלכלך רבות בתחתוניו, ופוגע במיומנויות הבינאישיות חברתיות שלו עקב כך. אשמח לשמוע את עצתכם, ולדעת האם נראה לכם כי ניתן לעשות עוד משהו בעניין, והאם טיפול התנהגותי-קוגנטיבי יכול לעזור בהקניית המיומנות. תודה

שלום כנרת, לא בטוח שאוכל לעזור מרחוק, מבלי להכיר לעומק את ההיסטוריה שלכם בנושא. על כל פנים, אפשר לנסות כרגע להניח לקקי עצמו, ולמקד את המאמצים בהתיידדות עם סיטואציית הישיבה על הסיר/אסלה. נסו לבסס טקס קצר, למשל לפני האמבטיה, של ישיבה על הסיר למשך כחמש דקות (לא יותר!) בכל פעם, המלווה במשהו נעים כמו משחק חרוזים או חידות. אם ייצא קקי בהזדמנות זאת אפשר 'לחגוג' את זה או לשבח אותו (אבל בלי פסטיבלים מיוחדים). הדגישי בפניו שאינו חייב לעשות קקי, אלא רק לשבת על הסיר ללא מכנסיים. בואי נראה מה יהיה... ליאת