איך להתנהג עם הילד בן 18

שלום רב, אתן קודם רקע: מדובר על ילד היום בן 18+ עם ADHD מגיל קטן בכתה טיפולית/קטנה, הפסיק ללמוד מכיתה ט' לאחר ניסיון כושל בפנימיה.התחבר לילדים בני גילו וצעירים יותר,ממשפחות שונות,לא אהבתי מראש את הילדים,אך על המיקרה המדובר אני לא יודעת מי גרר את מי.החבורה גנבה סיגריות ממכונה.בני היחיד שנתפס,מאחר וצולם במצלמת אבטחה.כל השאר כיסו תמיד את פניהם,הוא לא.הוגשה תלונה במשטרה,בני נתן שמות חברים,כולם התנערו ואמרו שכלל לא היו איתו,הוא היחיד שעמד למשפט (בבית נוער)נגזר עליו לשלם פיצוי של 2000 ש"ח.לאחר המקרה וה"בגידה" של החברים,הוא שוב החל להסתובב איתם.מצאתי תדפיס בנק שלו בתקופה שעבד והרוויח 7000!! ש"ח שתוך 3 חודשים ביזבז את הכל לא יטדעת על מה.לאחר תקופה ארוכה של בטלה הוא החל לעבוד,היום אין לו שקל בבנק(עד לקבלת המשכורת)הגעתי לשאלה:האם אני נוהגת נכון בזה שאני לא מוכנה לתת לו שקל??!!כל גרוש שיש לו הוא מבזבז,אין לו ערך לכלום.מבזבז מים,חשמל,זורק בגדים טובים,מכין אוכל וזורק,דברים שאותי מרגיזים.לאחר כל "המגילה" שלי אודה על שאלתי היחידה ששאלתי. בכבוד רב.

שלום לך, השאלה הקטנה שלך מגלמת בתוכה דילמה גדולה - האם מול התנהגות קיצונית (ואפילו פלילית!) של הילד שלנו, עלינו לנהוג ביד קשה או לגייס עמדה חומלת ומתחשבת. אני מניחה שאין לזה תשובה חד משמעית. לתחושתי, עתידו הקרוב והרחוק של בנך תלוי לאו דווקא בשאלה אם תתני לו כסף או לא, אלא יותר בשאלה איך הוא תופס את עצמו, עד כמה הוא חווה את עצמו כחלש ונכשל או כחזק ומסתגל, והאם הוא מרגיש ציפייה ותקווה ביחס לעתיד או דווקא חוסר אונים וייאוש. לתחושתי, הוא נמצא כרגע בנקודה קריטית בחייו, ועלייך לעשות הכל כדי לעזור לו לקבל את העזרה המתאימה. לכן, הייתי מציגה לו את הדברים כך - כל עוד אתה מתחייב למסלול של שיקום, אני מוכנה לשאת בהוצאות שלך, כולל טיפול פסיכולוגי מסודר. אם אתה ממשיך באורח חיים בזבזני והולך בטל, יהיה עליך לשאת בהוצאות שלך בכוחותיך. בעיני זה דיל הוגן. מה את חושבת? ליאת