בן שנתיים ותשעה חודשים

שלום רב, בני בן 2 ותשעה חודשים איך להגיב ואיך להתנהג כשהוא בא אליי ואומר לי שמרביצים לו אני אפרט - כשאנחנו הולכים להיפגש עם ילדה מהגן (לפעמים המפגש כולל 2 או 3 ילדים) הילדה מרביצה לו (מכה ביד) בלי סיבה. זה יכול לקרות בלי סיבה או כשהיא מנסה לחטוף לו צעצוע והוא לא נותן לה,היא גם נושכת. אני מקפידה להשגיח ולהסתכל על איך שהם משחקים.אני הולכת ואומרת להם לא לחטוף, לשחק ביחד או שכל אחד בתורו,אם מישהו מזיז את היד של ילד מהמשחק אני עוצרת אותו עם היד שלי ואומרת לא לעשות את זה כאשר הגישה של האמהות האחרות היא להיות בסלון ולא לקום עד שמישהו בוכה... ברור לי שאני לחוצה מידי מהאפשרות שמישהו ירביץ לבן שלי כי אני יודעת שהוא ילד טוב והוא לא מרביץ מה להגיד לו כשהוא בא אליי ובכלל איך להגיב בסיטואציה שאני רואה שמרביצים לו? יש לציין שבד"כ כשהאמהות האחרות רואות שהילד שלהן מרביץ הן מעירות אבל זה לא משנה את ההרגשה הלא טובה שלי ואת הפגיעה של הבן שלי. להפסיק להיפגש עם הילדה המרביצה? לא להתערב? אני לא רוצה ללמד אותו להחזיר למרות שלעמים נורא בא לי שהוא יחזיר כפליים לא תמיד נעים לי להעיר לילד אחר ליד אמא שלו

שלום רינת, הגיל הרך (שנתיים-שלוש) ידוע בהיותו רווי יצרים ודחפים, ולכן האינטראקציות החברתיות בגיל הזה ספוגות תוקפנות. זה קורה בשל הקושי של הקטנטנים לווסת ולאפק דחפים, לעמוד בתסכולים או לוותר. נוכחותם של המבוגרים חיונית מאד בשלב זה, הן כמתווכים והן כשומרים ומגינים מפגיעה. אם את רואה אירוע 'אלים' בין החברים הקטנים, אני חושבת שההתערבות נחוצה, ולפעמים גם ההתרחקות והפרדת הכוחות. מאחר ובגיל הרך ילדים אינם מתרשמים מהסברים מילוליים, יש לפעול מיידית בכל פעם שמישהו מתקשה לרסן את הדחפים ופוגע באחרים. אם את מרגישה שאין לך שותפו?ת לגישה, תוכלי לצמצם את המפגשים קצת, ולתת לילדה ה'מרביצנית' הזדמנות נוספת בעוד מספר חודשים. כפי שהזכרתי כאן כבר בעבר, בדר"כ היוזמה למפגשים החברתים בגיל הזה היא של האימהות, בין השאר כדי להתאוורר קצת, אך זה מחייב אותן למעורבות והשגחה. בעיני, הגישה שלך נכונה, ואין סיבה שתישארי בסביבה בה בנך אינו מוגן מפגיעה. בברכה ליאת