אפרופו, לשאלה שהועלתה כאן

לגבי חפץ מן העבר. בני בן שמונה עשרה. איןלי שום תלונות. כמובן שהוא אינו מושלם, אבל לא משהו שאין באחרים. בכל אופן, השאלה של האם לגבי חפץ מן העבר העלתה בי הרהורים, בני עם אותו הקלמר מכיתה א' ועד סוף התיכון, בשום אופן לא רצה שאקנה לו חדש בשום שלב. כל שנה אני בסוף השנה מכניסה למכונת הכביסה, והוא עדיין ניראה כמו חדש. עכשיו לכשסיים את התיכון, חשבתי שהנה ברוך השם אפשר לתרום אותו כי מצבו מעולה.(מה שמראה לך שהוא גם שומר על הדברים שלו באופן קיצוני) כיבסתי כרגיל, וכשאמרתי לו שאני רוצה למסור אותו התנפל עלי, מה פתאום. הוא שומר אותו לאוניברסיטה. "הוא במצב מצוין, אין לי שום סיבה לתת אותו הוא יכול להמשיך ולשמש אותי ואני אוהב אותו." (בליבי, חשבתי לעצמי, רק שלא ייתן אותו בעוד כמה שנים לבן שלו כשיעלה לכיתה א') אני המומה. עוד לא ניתקלתי בדבר כזה. אחיו הצעיר ממנו בשנתיים כבר החליף מאה קלמרים. האם יש איזשהו ניצוץ של כפיתיות? תודה

ענת שלום, לפני מספר ימים צפיתי בטלויזיה בתוכנית, שעוסקת בשינוי ובשיפוץ דירה. הדיירים מחוייבים למכור או למסור חפצים שאינם בשימוש. לא הופתעתי לגלות עד כמה הם קשורים לכל מיני פריטים מן העבר, כמו חולצת טריקו ישנה מגיל ההתבגרות או לציורים ישנים. אחת השיטות בתוכנית היא לצלם את החפץ האהוב,שמעורר זיכרונות ולשמור אותו כתמונה באלבום. אם אכן מדובר "רק" בקלמר, שכמו שציינת הנו במצב טוב, מה הבעיה, שבנך יילך איתו לאוניברסיטה (היה יותר מדאיג אם לא היה רוצה ללמוד ולהתפתח, לא?) גם הרעיון של חפץ העובר בירושה נשמע לי מצויין, בעיקר כשהוא מהול בניחוח של חוויות ילדות ולימודים של בנך. אני בטוחה שגם לך יש חפצים, ש"הולכים" איתך בדרכי החיים כבר שנים...אלו הם זכרונותינו שחבויים בתוך החפץ. שיהיה לו בהצלחה בהמשך דרכו ולך הרבה נחת שירלי

האמת היא שהוא תמיד אהב ללכת לביה"ס מעולם לא היו לי בעיות בכל הקשור למסגרות הלימודים במהלך חייו. גם את הילקוט ביקש שאכבס ואשמור לו ,"לאוניברסיטה" כדבריו. תודה לך ושבת שלום