הילד "מפחד לפחד" בן 8

אז ככה יש לי אחד בגיל 8 שמפחד להשאר לבד בכל מקום בבית. הוא לא מסוגל להשאר בחדר לבד, הוא כל הזמן צריך שמישהו יהיה איתו אם זה במקלחת ואם זה כשהוא צופה בטלוויזיה או מכין שיעורים. ניסיתי כמה פעמים להסביר לו שאין לו ממה לפחד וזה פשוט לא עובד. כשאני שואל אותו ממה אתה מפחד הוא אומר שהוא מפחד לפחד, הוא אומר שכשהוא לבד בחדר והוא מסתכל לצד הוא מפחד לראות מישהו שבא לעשות לו רע. ניסיתי כל מיני דרכים כמו להגיד לו "ואם האיש בא לתת לך סוכרייה?" הוא ישר ענה לי בכך שאמר "ואם יש רעל בסוכרייה?". גם במקרה שאני מדבר איתו ותוך כדי שיחה אני עולה לטון גבוה בדיבור הוא ישר נבהל כולו ומחבק אותי. זה כבר בלתי נסבל ואמא שלנו כבר מתרגזת עליו. בחוץ אין לו בעיה להיות לבד וגם שהוא חוזר מבית ספר כשיש לו מפתח הוא נשאר בחוץ ומחכה שמישהו יגיע... מה אפשר לעשות בנידון? איך ניתן לטפל בבעיה הזאת?

אח*

שלום דניאל, פחדים הם עניין שכיח מאד בשנות הילדות, ואחיך נמצא בדיוק בגיל שבו פחדי המפלצות והיצורים הדמיוניים כבר נעלמו, ופינו את מקומם לפחדים 'מציאותיים' יותר, כמו גנבים, מחבלים, חוטפי ילדים, וכד'. רוב הילדים מצליחים להתגבר, בסופו של דבר, על הפחדים הללו, ולתפקד כמו שצריך. חלקם, מגלים שדרך ובאמצעות הפחד הם מקבלים המון צ'ופרים ותשומת לב, כמו למשל ליווי צמוד אפילו בין חדרי הבית. אני חושבת שהשיחה הנחמדה שעשית לו ("ואם האיש בא...") היא כיוון טיפולי אפשרי אחד (בשפה המקצועית קוראים לזה טיפול קוגניטיבי), והוא יעיל מאד בהתמודדות עם הפחד. כיוון נוסף הוא הכיוון ההתנהגותי, המזמין את המטופל להתמודד בכל פעם עם משימה 'קטנה', עד שבהדרגה הוא מצליח להתמודד עם הפחד הגדול. תוכל לנסות לאמן אותו במשימות חלקיות (מקלחת לבד עם דלת פתוחה כשאתה בחוץ), ולעודד ולשבח על כל הצלחה, כדי שימשיך להתגבר... יופי של אח אתה... בהצלחה ליאת