סיפור י

שלום רב! ילדי בן 2.5, הוא הולך לגנון מגיל שנה וחצי ועד לפני כ-חודשיים היה מתקשה להפרד מאיתנו בבקרים, הפרידה היתה מלווה בבכי שנמשך כדקה (זאת שמענו מאחר והיינו ממתינים מחוץ לשער הגן במרחק שאפשר לשמוע). בשבוע שעבר חזר בני מהגן ובערב לפני השינה סיפר שהגננת "נו, נו, נו" שהיא צעקה "שקט", שהוא ילך לישון, ואז הוא צבט את בטנו כמו שלשים בצק ואמר "ככה" ושוב הזכיר את שמה. לפעמים מגיע בני עם סיפורים על חויות שעבר בגן ולאחר שסיפר פעם אחת הוא בדר"כ לא חוזר על הסיפור - אך במקרה הזה ניסיתי -על אף שהייתי בשוק- לשנות נושא או אפילו את שם הנזכרים בסיפור אבל הוא התעקש וחזר שוב על אותם פרטים, באותו לילה הוא התעורר ובכה ובקש שאשב לידו עד שנרדם. למחרת הוא שוב חזר על הסיפור עם אותם הפרטים ואז כבר שאלתי אותו שאלות על המקרה והוא חזר שוב ושוב על אותו מקרה. באותו יום השארתי אותו בבית איתי למרות שהוא בקש ללכת לגן, בערב התקשרתי לגננת וסיפרתי לה על המקרה - היא לא ידעה על מה אני מדברת והציעה שאבוא בהפתעה לבקר במשך היום, ושאולי כדי לקחת את הילד לפסיכולוג שימצא מה הבעיה- עליי לציין שאני מכירה את הגננת קרוב ל-10 שנים ואילו הגן פועל רק שנתיים או שלוש שנים, שמעתי רק בקורות טובות ותמיד היא נותנת מפתח לבוא לבקר במשך היום חוץ מזה שבני מאוד אוהב ללכת לגן - אני מאוד מבולבלת ומרגישה אמא נוראית אם אכן קורה משהו שאינני יכולה לאתר, מעבר לזה קראתי בספר שאולי הוא חלם את המקרה וקשה לו להבדיל בין חלום למציאות- בעלי מציע שנוציא אותו מהגן, וחוץ מהגן כל פעילות שהיא אני נמצאת ומלווה אותו באופן צמוד- מה עליי לעשות?

שלום נורית, כמו שכתבתי לדנה, שתי קומות מתחתייך, כל עוד קיימת לנו היכולת לבחור, עלינו להשתדל ולמצוא עבור ילדינו את המסגרת האיכותית ביותר, שתאפשר לנו להיפרד מהילדים בשקט ובידיעה שהם מופקדים בידיים טובות. כמו שאת עצמך אומרת, קשה לדעת בביטחון מלא האם בנך נחשף להתנהגות לא ראויה כלפיו. השאלה היותר חשובה כרגע היא, האם תוכלי להמשיך ולבטוח בצוות הגן, ולהשאיר שם את בנך בתחושה של ביטחון ושקט. אחרי הכל, הביטחון והאמון שלנו (ממש כמו הספקות) עוברים גם אל הילד שלנו, ומשפיעים על הסתגלותו ורווחתו. הקשיבי לתחושות הבטן שלך, ופעלי בהתאם. לצערי, לא אוכל להכריע עבורך בשאלה קריטית זו. בהצלחה ליאת