ילדת סנדביץ

יש לי ילד בן 7, ילדה בת 3 ותינוק בן חמישה חודשים. איך לעזור לילדת הסנדביץ למצוא את מקומה ולא להיות מתוסכלת. אני דואגת למפגש פעם בשבוע עם הבת שלי לבד, ואני כל היום מחבקת אותה ומנשקת אותה ומחמיאה לה על כל דבר. אבל אני חייבת לציין שהבן שלי בן ה-7 הוא ילד שדורש תשומת לב ואני מרגישה שהוא שואב ממני תשומת לב על חשבונה שלא לדבר על התינוק. האם בהכרח ילדי סנדביץ יוצאים מתוסבכים? האם זה שהיא מקנאה ומציקה לקטן זה טבעי וזה יעבור לה? אמרו לי שבגלל שהיא בת בין שני בנים זה טוב כי זה מייחד אותה. מה את אומרת?

שלום גלית, המושג "ילד סנדוויץ'" גורם לי, באופן אישי, להסתייגות ורתיעה, בעיקר בשל הקונוטציות הבעייתיות שהוצמדו לו. כמו שאת בעצמך מציינת, לפעמים הילד התובעני והדרשן יכול להיות דווקא הבכור, או הקטן, ואין לזה חוקים. כהורים, אנחנו נדרשים לתמרן בין הרצון שלנו להעניק את כל מאת האחוזים לכל ילד, לבין תכתיבי המציאות שמזכירים לנו שאנחנו לא כל-יכולים. ילד אמצעי זקוק וזכאי למלוא תשומת הלב, ממש כמו אחיו הקטנים והגדולים, ומיקומו בסדר הלידות לא הופך אותו, אוטומטית, לבעייה. המשיכי לכוון את עצמך לצרכים של כל ילד כמיטב יכולתך, ללא אשמה מיותרת. בברכה ליאת