פחד ממות של בני

בני בן השמונה התחיל לעסוק מאוד בנושא המוות, הוא לא נרדם בלילות ומפחד ושואל שאלות. אני יודעת שזה טבעי בגיל הזה, אבל איך אפשרל לעזור לו? ומה עלי להגיד ולעשות. תודה רבה

שלום מאיה, פחד המוות אופייני לא רק לילדים; גם מבוגרים רבים נמנעים מלחשוב ולדבר עליו, והם נותרים חסרי מילים מול שאלותיהם של ילדים. כששואלים אותי איך מסבירים לילד את נושא המוות, אני אוהבת להשיב "בעברת צחה". סביב המוות התבססו הרבה מנהגים ואמונות, וכל קהילה/עדה/דת 'תוקפת' את הנושא מעט אחרת. ועם זאת, אפשר להסכים על כך שהמוות הוא מוחלט וסופי מאד, ומחכה לכולנו מתישהו. ילדים בני שמונה כבר מודעים מאד לשרירותיות המוחלטת הזו של המוות, וקשה "למרוח" אותם עם סיפורים עוקפים. לכן, אני מציעה לא לברוח מהנושא, ולתת תשובות ענייניות לשאלותיו. "נכון, למות זה באמת מפחיד, בעיקר כי אנחנו לא באמת יודעים הכל על המוות"; "אנשים מתים נקברים בבתי קברות, אך הם אינם מרגישים דבר, וכלום לא כואב להם"; "נכון שאנחנו לא יודעים מתי וממה נמות, אבל אנחנו יכולים לעשות לא מעט כדי להיות בריאים ולחיות המון המון שנים"; "אין לנו שליטה על המוות, אבל יש לנו שליטה על החיים". ואם כבר הזכרתי עדות, דתות ותרבויות, אני ממליצה להימנע מרעיונות 'ספיריטואליים' של הישארות הנפש, שיכולים דווקא להפחיד ילדים. יש ילדים שנרגעים מרעיון גן העדן, אך יש לא מעט ילדים (בעיקר בגיל של בנך ומעט יותר) שפוחדים מכוחן של רוחות ונשמות, הנתפסות כאורחות בלתי קרואות מהעולם הבא. נסי להקשיב לשאלותיו, ולענות עליהן עניינית, מבלי להיכנס למידע עודף ומיותר. הזכירי לו (ולעצמך) שהתרופה הטובה ביותר כנגד פחד המוות היא האהבה והחסד האנושי. גם זה משהו להתנחם בו. עד 120 ליאת