לקראת הדרכה

היי ליאת, את מקסימה. אני מרגישה שאני עוברת כברת דרך איתך, דרך התלבטויות, שאלות ועד לקראת הדרכה לגבי ההתמודדות עם בתי בת ה 4. קשה, יש ימים יותר טובים ויותר קשים אך לא מפסיק להיות מורכב. אפילו שאנחנו לפני פגישה שנקבעה לשבוע הבא, אני מוצאת את עצמי עושה את הדברים הנכונים לטעמי (אם מתפרעת אפילו משהו קצר, או מרביצה) אני אומרת שאני מתרחקת ולא נעים ככה להיות איתה וזה באמת עוזר היא נרגעת תוך מקסימום 7 עד 10 דקות, כמובן בוכה וככה, אבל כל הזמן באי שקט פנימי " עזבתי אותה, התעלמתי ממנה, אני נוקשה איתה" ומחשבות כאלה, ובכלל הצומת בה אני נמצאת היא מצד אחד אנו חייבים לא לתת לה להיות "גדולה" בדרכים שליליות קרי התפרעות או צעקות ומצד שני "איך לחזור בחזרה"? "כמה זמן להתרחק"? מה היא תרגישה כלפיי וכו? מה שכן למדתי בימים אלו שכשאני מתרחקת ממנה ואני עצמי במצב רגוע, זה ממש טוב. אתמול לא רצתה לצאת מהגן כי לא לקחתי אותה מהשער שדרכו דווקא רצתה לצאת. אמרתי שהולכים וכשהתנגדה, הלכתי.עם זאת היא חזקה ועקשנית ולא באה אחריי ובסוף באתי והרמתי אותה עד האוטו "בכוח" כשהיא מתנגדת ואף הרביצה קצת.אמרתי שעכשיו לא אעשה איתה דברים כיפיים ולא אהיה איתה וכשבאנו הביתה היא המשיכה לבכות ואני בענייניי.כעבור כמה דקות החלה לשחק עם עצמה וניסתה לשחק גם אתי אך לא הגבתי. הביאה לי טבעת ממשחקיה ושם לא ממש לקחתי את זה , הבנתי שהיא בדרך חזרה מה שנקרא.רק כשחזרתי מהעבודה כעבור שעתיים באתי ליטפתי, שאלתי מה שלומה, הכנו ארוחת ערב, מקלחת ואגב, היא לא צעקה ולא בכתה למרות שידעה שהערב לא אקרא לה סיפור... ואז השאלה היא אני חשה נוקשה מדי לעיתים, "מאריכה" את משך הסנקציה. איך עושים את האיזון?

את צודקת מאד גלית. איזון הוא דבר חשוב, והשאלה עד כמה להאריך את משך הסנקציה היא שאלה קריטית. נדמה לי שמרוב הדגשה של נושא הגבולות בפורום, קצת פחות זמן מוקדש לחלק חשוב לא פחות, וזה ה'חיזוק' והשבח, כמו גם החום, האהבה והסבלנות, שחייבים לבוא לידי ביטוי בכל פעם שהילדים מתנהגים טוב ומשתפים פעולה. הבת שלך (כמו כל ילד אחר) צריכה ללמוד שכדאי לה יותר להיות בסדר, כי כך היא תרוויח אותך, את אהדתך, את התפעלותך ואת תשומת לבך. סנקציה שמתמשכת מעבר לזמן סביר, עלולה לגרום לתחושת מרמור, אי צדק וקיפוח אצל הילד, ולכן חשוב לישאר ענייני וממוקד, ולהגיש לילד סולם לרדת מהעץ. כאשר בתך נרגעת, אפשר לומר משהו כמו "הרבה יותר נעים על ידך ככה". נדמה לי שבסיטואציה שתיארת, בפגישה המחודשת שלכן לאחר השעתיים בעבודה, אפשר בהחלט להתחיל 'דף חדש'. ואגב, גם קודם, אני חושבת שלא רצוי לא להגיב לגמרי לילד קטן. זה עלול להיות מפחיד. הסבר קצר כמו "כרגע אני לא רוצה לשחק, כי התעייפתי. כשארגע קצת ממה שקרה, אחשוב על כך שוב". אנסה לנסח "כלל אצבע" שמשקף את כוונתי - כאשר ילד מתנהג בחוצפה/אלימות/פוגענות נתרחק לזמן מה וניתן לו תחושה שהוא מפסיד אותנו לזמן מה. הפסד זה מתייחס לצ'ופרים, תשומת לב, ופעילויות נעימות משותפות איתנו. למרות זאת, *לא* נעניש בברוגז מוחלט כי זה מפחיד ילד צעיר, לא נמנע מילד אוכל, השגחה, או טיפול בסיסי. אני יודעת, גלית, שלא פעלת באכזריות או חוסר התחשבות כלפי בתך, ושאת 'מגששת' עד להדרכת הורים (יופי! בהצלחה!), אך אני מנצלת את דברייך כדי לחדד את הדברים, גם למענך וגם למען האחרים. לפעמים, ההליכה בין הטיפות היא שם המשחק הנקרא הורות. בהצלחה ליאת