הפלייה בן אחים

שלום קוראים לי יעל ואני בת 14 יש לי שתי בעיות ואספר ברשותכם אותן כאן : 1. הבעיה הראשונה היא שיש לי אח תאום ואני טוענת שהוא מקבל יותר יחס מההורים מאשר ההורים נותנים לי. בדר"כ אני קונה המון בגדים יותר מאחי כמובן .. ורוב הבגדים שלי מכספי. אבל כשאחי רוצה לקנות בגדים, הורי מבקשים ממנו שהם ישלמו במקומו, זה ממש מעצבן אותי.. וכשאני אומרת להם שהם מפלים על זה הם מתווכחים איתי ואומרים שאין שום הפלייה... עוד דבר, אימי לא מבקשת מאיתנו לעשות שום דבר בבית (הכוונה לכביסות , שטיפת כלים וכו') אלא סתם כל מיני דברים בקטנות כאלה.. ( ברור שלפעמים אני מציעה מעצמי לעשות דברים בבית), בזמן האחרון אימי מבקשת עזרה , ואני כמעט עוזרת לה בכל מה שהיא מבקשת, אבל משום מה פעם אחת היא ביקשה ממני שאני אעשה משהו ולא עשיתי אותו היא התעצבנה עליי, וכששאלתי אותה למה היא לא שואלת את אחי היא עוד יותר התעצבנה, ושוב אמרתי לה שהיא מפלה בינינו (זה קרה מספר פעמים). 2. דבר שני שקשה לי איתו הוא שאני נפגעת מכל דבר קטן, אני לא יודעת להסביר כ"כ את זה אבל אני בוכה מכל דבר קטן שאומרים לי, אני נחשבת יחסית לרגישה, אבל לרמות האלו לא חשבתי שאגיע... הבקשה שלי היא שתעזרו לי איך להתמודד עם שתי הבעיות שהצגתי פה, ומה לעשות. בתודה מראש, יעל

את מוכרחה לברר עם עצמך א האם את אוהבת את אחיך ב האם את מקנא בו ג האם באמת מה שרשמת זה מה שאת מרגישה או מאמינה ? ד אם אמך לא מבקשת שתעשו כלום בבית מצבך טוב מאוד . השאלה מה את כן עושה כל היום האם את לומדת או מתבטלת מול המחשב דבר שיכול להכעיס מאוד.

שלום יעל, לגבי הבעיה הראשונה-האם אחיך נחשב ל"ילד הרע/בעייתי" או שאת נחשבת בעיני הורייך לילדה הטובה? (מקשיבה להורים, טובה בלימודים וכו) לפעמים בגלל שילד אחד יותר "נוח" להורים יש נטייה לקבל את זה כמובן מאליו ולכן בפעם הבודדת שלא התנהגת כצפוי כעסו עליך יותר. כנ"ל לגבי הבגדים-אם אחיך אינו "מרויח את לחמו" או שמתלבש באופן שאינו מספק את הורייך אולי הם רוצים לעודד אותו ובו בזמן "מצפים" ממך לקנות את בגדייך כי את יכולה לשלם עבורם. אני מדגישה "אולי ויכול להיות" שכן קשה לדעת מה הדינמיקה המשפחתית אצלכם. בכל מקרה-וזה הכי חשוב לדעתי-קחי את הורייך לשיחה רצינית ומסודרת ותסבירי להם איך את מרגישה (ממליצה לך אפילו לכתוב לעצמך את הדברים מראש)-זה לא משנה אם את צודקת או לא-משנה שאת מרגישה פגועה. תנסי לשמור על שיחה רגועה ולא להגרר להטחת האשמות. הורים לא תמיד מודעים למעשיהם ואינם פועלים מתוך כוונה רעה-אך כדאי ליישר את ההדורין כדי לשפר את יחסייך עימם.ואם יגידו לך שוב שאין אפליה או שאת סתם רגישה וכו תסבירי להם שוב שאת נפגעת ושאת מבקשת מהם לפתור ביחד איתך את הבעיה. ולגבי הבכי-רגישות זו לא מילה גסה-השאלה אם יש סיבה מעבר לזה ואז רצוי לזהות ולפתור אותה.

שלום יעל, בדר"כ, מה שקובע את טיב הרגשות שלנו ואת עוצמתם, הוא לאו דווקא האירוע עצמו, אלא האופן בו אנו מפרשים אותו. תחושות קיפוח וקנאה מתעוררות בנו כאשר אנחנו מפרשים אמירה או מעשה כמשקפים העדפה של מישהו אחר על פנינו. מבלי לערער על תחושותייך או לשפוט אותן, אוכל לומר כי קיימים הסברים נוספים אפשריים להתנהגותם של הורייך, שיכולים להיות תקפים ופחות פוגעים. שימי לב: אמרת שאת קונה "המון בגדים, יותר מאחיך, כמובן", וזה יכול להסביר, למשל, מדוע הם מבקשים ממך להשתתף בהוצאה ומאחיך - לא. לעיתים קרובות אחים נוטים 'למדוד' את אהבת הוריהם באמצעות ההשוואה שהם עושים זה עם זה. אני מניחה שאצל תאומים ההשוואה עלולה להיות נוכחת אף יותר. לאמונתי, הורים טובים אינם דווקא מי שמקפידים מאד על שוויון בכל מחיר, אלא דווקא אלה שנותנים לכל ילד את מה שהוא צריך ובזמן שהוא צריך. ילדים גם שונים זה מזה בכישוריהם ויכולותיהם, מה שמכתיב סוג שונה של דרישות מהם. גם כאן, מוטב לא להיכנס להשוואות, ולנסות להתמודד עם הקונפליקטים בינך לבין אמך בלי לשרבב אליהם את אחיך התאום. אולי גם בתחום זה, יש הסבר נוסף למה שאת מרגישה כקיפוח: אולי אמא מבקשת ממך עזרה (ופחות מאחיך) כי את יותר בוגרת ואחראית? את ודאי זוכרת שבנות ובנים אינם מתבגרים באותו קצב, ובנות מקדימות קצת את הבנים, בעיקר בגיל 14. אולי הבקשות שלה מייצגות דווקא תחושת קרבה ואמון כלפייך? אני מציעה לך לנסות - אפילו כתרגיל - לא לתת לפירושים ה'אוטומטיים' שלך להכתיב את מצב הרוח, ולשקול תמיד יותר מאפשרות/פירוש אחד. לפעמים זה עוזר קצת. בעניין רגישות היתר, אני מציעה להתייחס לכך כאל חלק מגיל ההתבגרות, המתאפיין בתנודות רגשיות חזקות ותכופות. זה לא קל, אך זמני וחולף. בברכה ליאת