חרדות וקשיי הסתגלות לגן

שלום, בתחילת השנה נכנסה ביתי בת השנה וחמישה חודשים בפעם הראשונה לגן, לאחר ששהתה עימי עד לנקודה זו. בחמישה הימים הראשונים שהיתי עימה בגן ולאחר מכן, במשך 3 ימים רצופים הייתי איתה כשעה ואז עזבתי עד הצהריים וחזרתי לקחת אותה ב12. כשאני עוזבת היא בוכה, הגננות אומרות שהיא לא בוכה הרבה אח"כ,והן מצאו פתרון בו היא נרגעת כאשר היא יושבת בכורסאת ילדים קטנה כזו כאשר היא אוחזת בכל חפציה - דובי, ספר והסמיכה שלה. מאידך, בשני פעמים שחזרתי לקחתה, היא היתה רדומה, פעם במיטה ופעם על הכורסא כאשר היא אוחזת בחפציה וכשהערתי אותה ישר פצחה בבכי מפוחד והיסטרי, כך גם בפעם השלישית כאשר נכנסתי לגן והגננת הקריאה סיפור והיא "התבכיינה" מעט וכשראתה אותי נכנסה להסטרייה של בכי. מאז היא כל הזמן חרדה שאעלם לה וברגע הכי קטן שהיא לא רואה אותי היא פוצחת בבכי, לא מוכנה ללכת לאף אחד ותמיד נראת מאוד חוששת/מפוחדת. יש לה כבר 3 ימים דלקת במיתרי הקול ואני חוששת שזה מבכי מרובה בגן והלחץ הנפשי בו היא שרוייה. הייתי רוצה לדעת בבקשה כיצד אני יכולה לעזור לה, ולהקל עליה? ביתי היא ילדה שכמעט ולא בוכה בד"כ, ילדה מאוד נעימה ועדינה והחרדות שלה מפחידות אותי שמה ישפיעו עליה לתמיד.

שלום קיי, בתך נמצאת בגיל בו חרדת הנטישה עדיין נוכחת מאד. מאחר ועדיין אינה מדברת בשטף, ותפיסת הזמן שלה מוגבלת ביותר, הקליטה עלולה להיות קשה ותובענית מבחינה רגשית. אני מציעה לקצר עבורה את הימים ככל האפשר, לפחות עד אחרי החגים, ולקבל בהבנה את ההיצמדות שלה לחפצים המוכרים. לפעמים, אחרי 'יום טוב' בגן הורים סבורים בטעות שהמשבר נגמר והילד התרגל. למרבה הצער לא תמיד זה כך, וילד יכול להגיב בעוצמה רבה דווקא אחרי יומיים או שלושה, כשהוא מבין שהסידור הזה הוא לתמיד. קבלי בהבנה את הבכי הגדול כשאת מגיעה. זו פריקת מתח, ולאו דווקא סימן למשהו נורא. אני חושבת שה"יום כן, יום לא" של החגים, מקשה מאד על הקטנטנים האלה, ועדיף להשאירם בגן למשכי זמן קצרים, ולחכות לאחרי החגים עם העזיבות הממושכות יותר. בהצלחה ליאת

תודה רבה על היענותך, נראה שבאמת החגים לא ממש עוזרים פה ונראה לי שאמתין עם עזיבתה עד לאחרי החגים.בנתיים אשהה עימה בכדי שתכיר יותר את הצוות / הגן ואולי כך תקבל יותר ביטחון לימים שאחרי החגים.