פחדים ורגשנות יתר

שלום, בתי בת 7.5, והינה ילדה מאוד רגישה בכלל, ומאוד רגישה לרגשות של הסובבים אותה, בגיל קטן כבר היתה בוכה ממנגינות מרגשות וכו'. לפני אירועים חשובים היתה חושבת על כך יתר על המידה עד להופעת כאבי בטן. כיום, בחודשים האחרונים היא החלה מדי פעם להראות פחדים מפני השינה בלילה בגלל חלומות רעים, מפלצות, נחשים וכו' - שלב שהוא כמובן טבעי ביותר. בימים האחרונים היא ממש נסערת, יש לה חרדת נטישה, היא מאוד מפחדת שמשהו חס וחלילה חס ושלום יקרה לנו ההורים - שוב דבר שהוא גם אופייני לגילה, אבל נראה לי שהיא כבר לוקחת את זה צעד אחד קדימה, כשאני מנסה לדבר איתה על כך באמצע היום, היא מתחילה ממש לבכות בכי אמיתי... וכמובן שלהירדם בלילה מאוד קשה לה. בלילה האחרון, היא ביקשה שבעלי ירדים אותה, לאחר מכן היא התעוררה באמצע הלילה שוב מאותה סיבה, בעלי הלך להרדים אותה שוב, וכשעתיים לאחר מכן שוב קמה באמצע הלילה ושוב בעלי הלך להרדים אותה... ובשבת לאחר שדיברנו על הפחדים שלה ולאחר שבכתה - כאבה לה מאוד הבטן. כמו-כן, לפני כחודשיים עברה ביופסיה על דבר שהוא ב"ה לא מסוכן, אלא רק כדי לדעת את דרך הטיפול בו, זריקת ההרדמה קצת כאבה לה, אבל לאחר מכן היתה ממש גיבורה ונתנה לי לטפל ולחבוש לה את האיזור במשך אותו שבוע ללא כל בעיה, וכל דיבור על הבדיקה שביצעה היה סתמי מצידה ללא שום פחד. השבוע הרופא שלה ביקש לעשות שוב את הבדיקה, שוב מסיבות תקינות ב"ה, ומהרגע ששמעה על כך, היא נכנסה לחרדות ולא מצליחה להוציא לה אותן מהראש! והיא אומרת שזה יותר מדי בשבילה לחשוב גם על החרדת נטישה וגם על הביופסיה בו זמנית, לטענתה שתי המחשבות הללו נכנסות לה לאש מבלי שתשלוט על כך ולא נותנות לה מנוחה, ולא מדובר רק בשעות שלפני השינה, מספיק שתהיה לה דקה אחת פנויה ממעשיה במשך היום והיא כבר תוטרד מהמחשבות הללו... האם זה נורמאלי לגילה? כמו כן, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, הסבתא מצד האבא, ניצולת שואה דור שני, סובלת מסכיזו-אפקטיב, לא עלינו. האם חס וחלילה קיים קשר??? ובכלל האם זה תורשתי? הסיכון פוחת עם הדורות? לתשובתך אודה, שנה טובה שלומית

שלום שלומית, הדברים שלך נגעו ללבי, בעיקר כי הרגשתי את החרדה והמצוקה שלך, שאולי קצת מושלכות על ואל בתך. את ובתך עברתן לא מעט בחודשים האחרונים, וגם אם - תודה לאל - אין סכנה בריאותית קיומית, בוודאי יש מתח ודאגה סביב תוצאות הבדיקות וסביב הפרוצדורה המכאיבה. רמות חרדה כמו אלה שאת מתארת אצל בתך, בהחלט מצדיקות התערבות מקצועית, ואין לזה כל קשר לסכיזו-אפקטיב של סבתא. הקשר היחיד שאני מצליחה לראות כרגע, זה רמות החרדה הגבוהות שיש אצלכם, אשר בעקיפין משפיעות גם על בתכם, ועל היכולת שלכם להישאר שקטים ורגועים מול התנהגויות חרדתיות שלה. בעבודתי נתקלתי די הרבה בסוג כזה של השפעה, ואני ממליצה לעשות מאמץ לטפל בזה כדי לא להחמיר את המצב עוד. למחלות נפש יש, כידוע, מרכיב גנטי, ולכן הסיכוי להעברה בין-דורית קיים, גם אם הוא קטן. ובכל זאת, לכולנו אורבות סכנות כאלה ואחרות כל הזמן, ואם נרשה לעצמנו להשתעבד לחרדה, חיינו אינם חיים. אני ממליצה מאד על פנייה לפסיכולוג ילדים קליני, כדי להחזיר לכולכם איכות חיים. בהצלחה ושנה טובה ליאת