בתי עלתה לכיתה א'

בתי לפני כ 10 ימים עלתה לכיתה. היא חיכתה כל הקיץ שיגיע היום הגדול בחייה. בחופש הגודל השתתפה בקורס להכנה לכיתה א'. היא היתה מלאה התלהבות ושמחה. ביומיים הראשונים פשוט לא הפסיקה לדבר על הבית ספר עד כמה כיף לה ועד כמה היא נהנת. אבל השבוע ההתנהגות שלה השתנתה מאוד מילדה שמחה ומתלהבת היא הפכה לילדה עצובה. ולא מדברת על הבית הספר בכלל, הכל פעם שאני מעלה את נושא הבית ספר היא פשוט שוטקת ומתחילה לבכות.מכמה נסיונותי לדובב אותה היא סיפרה שהמורה צועקת עליה בכיתה, מאיימת שהיא לא תצא להפסקה כמו כולם וכשהיא מבקשת לצאת להתפנות המורה אורת לה להיתפק. בתי היתה הילדה האהובה על הגננות בגן, ילדה שמחה וקיבלתי המון מחמאות עליה על החריצות שלה. ועכשיו אני פשות חוששת למצבה הנפשי. היא קמה בבוקר כמו רובוט קטן בלי חיוך על פניה. תעזרו לי מה עליי לעשות בנידון?

שלום אלה, המעבר מהגן לכיתה א' עלול להיתפס אצל ילדים מסוימים כתובעני במיוחד, לאו דווקא בגלל האספקט האקדמי, אלא דווקא בשל הדרישות החברתיות-רגשיות. הורים רבים מייחסים חשיבות-יתר לנושא הלימודי, ואף שולחים את הילדים לקורסי הכנה שונים, שברוב המקרים די מיותרים. חשוב הרבה יותר להכין את הילד מבחינה רגשית לרעיון של ציות לסמכות, איפוק, דחיית סיפוק, התמודדות עם תסכול, אכזבה וזעם, וכמובן יכולת לתפקד עצמאית או בקבוצה בהתאם לדרישות המשתנות. הימים הראשונים בביה"ס גוזלים מהילדים הקטנים אנרגיה עצומה, והגיוני להניח שאחרי האופוריה הראשונית של הכניסה לביה"ס, תהיה 'נפילה' זמנית. חשוב להמשיך ולעודד, אך להישאר מציאותיים וענייניים, לתת את הדעת לקשיים האקטואליים, ולא לפתח אצל הילדים ציפיות לא ריאליות הנוגעות לסביבת ביה"ס ("יהיה לך נורא כייף") או להישגים בו ("תהיי התלמידה הכי הכי מצטיינת"). סבלנות... שנה טובה ליאת