קשיי הירדמות עקב כניסה רששונה לגן

שלום רב!! בתי בת שנתיים והיא נכנסה לפני שבוע לראשונה לגן בו יש 25 ילדים.לפני כן היא היתה בבית איתי ועם אשתי. זוהי הבת הבכורה והיחידה שלנו והיא מאוד קשורה אלינו. ביומיים הראשונים הילדים נשארו עם ההורים בהתחלה שעתיים ואחר כך 3 שעות ומהיום השלישי(שיצא יום שישי ולכן קצר) הם נשארו לבד בגן. הפרידה בגן בבוקר מלווה בבכי שנרגע על פי מה שנאמר לנו על ידי הגננות די מהר, ביום השני בו נשארה לבד בגן מסרתי אותה לגננת לאחר שאמרתי לה כמה וכמה פעמים שאבא הולך ויחזור לקחת אותה, היא בכתה והשתוללה אך עד שהגעתי לדלת היא כבר הנמיכה ווליום וכשהסתכלתי מהחלון(ונשארתי בחוץ כמה דקות)היא כבר הפסיקה לבכות לגמרי ואף ירדה מידיה של הגננת. ביום השלישי היא כבר בכלל לא בכתה רק אמרה שוב ושוב בקול עצוב וקורע לב "אבא יחזור לקחת אותי,,,," הבעיה הקשה שנוצרה איתה היא שבבית היא לא מפסיקה לבכות ובנוסף לכך היא ממש מתקשה להרדם - ועד שהיא נרדמת היא מתעוררת בבהלה ומוודאת שמישהו נמצא לידה.על לישון ביום אין מה לדבר וגם בלילה היא נרדמת רק שממש הגוף שלה קורס,ומתעוררת מיד אחרי שהטעינה מעט את הסוללה(אחרי שעה שעתיים של שינה). לפני כניסתה לגן היא היתה נרדמת לבד במיטתה ורק לעיתים רחוקות היה צורך לשכב לידה,וכיום לא נרדמת גם ששוכבים איתה במיטה שלה ואפילו במיטה שלנו. יצויין כי זה רק ההתחלה שלה בגן (עברה את היום השלישי) כמו כן אני ואשתי שוללים כל אפשרות של יחס לא טוב שהיא מקבלת בגן שגורם לה למה שתיארתי. שאלתי היא מה עלינו לעשות?האם התנהגות זו שכיחה? אודה לתשובה

שלום ליאור. הדברים שאתה מתאר הינם נורמאליים לגמרי. ילדה אשר נפרדת מהוריה בפעם הראשונה ליום שלם או אף לחצי יום ונכנסת פעם ראשונה למסגרת של גן ילדים, אשר הם אומנם בני גילה (אני משערת) אך הם בכמות רבה יותר ממה שהיא נפגשה קודם לכן ואשר היא אינה מכירה אותם. כמו כן היא אינה מכירה את הצוות החינוכי ואת סדר היום של הגן, אשר בדרך כלל הוא שונה מסדר יום של בית - כל זאת ועוד הם דברים אשר הילדה צריכה להתרגל אליהם. גם כאשר היא נפרדת בבוקר מההורים היא יודעת שאין ברירה אך זה לא עושה את זה קל יותר ולכן כאשר היא מגיעה הביתה היא פורקת את כל תחושותיה, רגשותיה וחששותיה (שתעלמו לה). בשלב זה פשוט תיהיו שם בשבילה, גלו אמפתיה לקשייה ולצרכיה וכאשר היא תרגיש בטוחה שאתם איתה תמיד גם כאשר היא נמצאת בגן, התופעה תחלוף מעצמה. עיזרו לה להרדם (במיטתה) והיו סבלנים כלפי התנהגותה זו. בברכת שנה טובה וקליטה מהירה בגן. אריאלה זמיר מנחת הורים ומיעצת לגיל הרך.

שלום ליאור, כמו שאריאלה כתבה לך, תופעות של נסיגה בתקופת הקליטה בגן הן נורמליות ואפילו צפויות, ויש להביא בחשבון שה'התגברות' שלה בגן גוזלת משאבים נפשיים עצומים. גם אני חושבת שיש לאפשר לה את ההתפרקות של הבית, אך להישאר עם אצבע על הדופק ולא לאמץ (בבלי דעת) דפוסים מזיקים של פינוק מיותר (כמו שינה במיטת ההורים, למשל). אני מציעה לאמץ גישה של עידוד והבעת אמון בכוחותיה, יחד עם אמפתיה, רגישות וסבלנות. ספטמבר חודש לא קל עבור ילדי הגן הצעירים... בהצלחה ושנה טובה ליאת