ילד שאוכל את האצבעות שלו

כתבתי לך לפני כמה ימים שאלה על ילד שאוכל את האצבעות שלו. יותר נכון כריות האצבעות עד שנהיים לו פצעים. לילד אין את הבעיה של סיפי תחושה גבוהים וגם הוא לא נתון במצבי דחק. הוא חי חיים שלווים מאוד ומלאי חום ואהבה. שאלתי היא האם זה נכון להעיר לו על כך שוב ושוב? הסברתי לו שזה לא נראה טוב. שאנשים או ילדים אחרים יחשבו שהוא חסר ביטחון,פחדני או חלשלוש. הוא ילד שבד"כ יש לו ביטחון עצמי גבוה והוא בטח לא פחדני או חלשלוש. האם אני נוהגת נכון? זה קצת משגע אותי העניין הזה. תודה

שוב שלום רונה, בהנחה שבדקת את נושא תחושתיות-היתר, אתמקד בנושא הדחק. לא תמיד, מה שנראה בעינינו כחיים שלווים ורגועים, נתפס כך גם ע"י הילד. ילד בן 6, שמכרסם את אצבעותיו עד זוב דם הוא ילד מתוח, שמשתמש בתחושת הכאב החריפה כאפיק לפריקת מתח. בפנייתך הקודמת הדגשת עד כמה הוא מצטין ואהוד, ומניסיוני כמטפלת בילדים למדתי עד כמה המצויינות וה'מושלמות' עלולות להכביד על הילדים, ואף לאמלל אותם. לטעמי, התגובות שלך, המדגישות את חשיבותו של הרושם החיצוני שהוא משאיר על אנשים וילדים, עלולות להחריף את המצוקה, ולשדר לו שאסור לו להיתפס כחלש או חסר ביטחון (למה, בעצם?). אני מציעה לך לנסות להפחית את הלחץ שלך, וכך, בעקיפין גם את הלחץ שלו. במקומך, לא הייתי מעירה על כך יותר. אם קשה לך לעמוד בכך, תוכלי לפנות להדרכת הורים ולבחון מדוע הדברים משפיעים עליך כך, וכיצד ניתן לשחרר קצת. בברכה ליאת