ילדה בת 4 עם ביישנות ופחדים

שלום, יש לי ילדה בת 4.5 מקסימה, רגילה לחלוטין ,הולכת לגן חברות וכו'. מאז שהיא קטנה היו לה הרבה פחדים מימי הולדת, הצגות וכד' אך אלה דיי חלפו. מה שכן , היא מאוד ביישנית וקשה לה מאוד (בצורה ,לדעתי, יוצאת דופן)להפתח לאנשים שהיא פחות מכירה. גם במפגשים חברתיים או עם משפחה קצת יותר רחוקה. היא פשוט מסתגרת, לא מדברת, לפעמים בוכה ומשתמשת בתרוץ "אני עייפה ורוצה הבייתה", לפעמים אף בוכה ולא מסכימה אפילו להיכנס.(לדוגמא במפגש עם הילדים בגן שנערך בערב לקראת תחילת הלימודים, היא ראתה הורים וילדים יושבים במפגש ולא הסכימה בשום פנים ואופן להיכנס, כמובן שהדבר היה מלווה בבכי וצעקות. ניסיתי לשכנע אותה אך כשראיתי שאין סיכוי פשוט הלכנו). אני חייבת לציין כי הרברה מהפעמים היא נשארת סגורה לאורך כל האירוע/מפגש/התארחות ולא נפתחת גם אחרי זמן. כמו כן גם מאוד קשה לה שהתשומת לב מופנית אליה (לא בחיק במשפחה הקרובה) ומסתכלים עליה ,או אומרים לה שהיא יפה (קשה לה לקבל מחמאות) אני אתן דוגמא שהייתה לאחרונה: היינו באילת ואחי עובד במלון בצוות הבידור, היא כמובן לא הסכימה שהוא יבוא אליה כשהוא מחופש. מאוד לא מצא חן בעיניה שהחברים שלו לצוות מתייחסים אליה תוך כדי ההצגה וגם לאחריה ואף לא נתנה לנו לשבת איתם, היא פשוט בכתה ורצתה ללכת ואמרה לי שהיא לא אוהבת שהם מדברים איתה. לאורך כל שהותנו שם היא לא נפתחה איתם בכלל ולאחי התייחסה רק כשלא היה בתפקיד וגם זה לא ממש. ההתנהגות הזו מוזרה לי, מה עליי לעשות? איך לנהוג במקרים הללו? והאם כדאי לקבל ייעוץ? תודה

שלום שירה, ביישנות היא תכונת אישיות יציבה למדי, וצריך ללמוד לקבל אותה ולחיות איתה, למרות אי הנוחות שהיא יוצרת (לביישן עצמו ולסביבתו). בתך, כמו ילדים רבים נוספים, נרתעת מאירועים המוניים הכרוכים במהומה ורעש, ונטייה זו - כמו שאת רואה בעצמך - נחלשת עם הגיל, אך עדיין לא נעלמה לחלוטין. למרבה המזל, בחיי היומיום זה לא יוצר הפרעה תפקודית חמורה מדי. התקרית באילת הייתה אולי לא נעימה, אך זה לא נשמע גם נורא כ"כ. לא רוצה - לא צריך! לעומת זאת, אירועים יומיומיים כמו מסיבות בגן, ימי הולדת ומפגשים משפחתיים, מתרחשים בתדירות גבוהה יותר, וכדאי לנסות לגבש אסטרטגיית פעולה (עבורכם) שתסייע לבתך להשתתף בדרכה, ויחד עם זאת לא תיצור רווחים משניים מההתנהגות הביישנית. לכן, אני מציעה, לא להתפתות להפצרות ושידולים, ולאפשר לה להשתתף רק איך שמתאים לה, ללא כפייה או כעס. אם באירוע משפחתי היא מרגישה שמספיק לה, אפשר להגיב בשקט ולומר "אנחנו עדיין מעוניינים להישאר. את יכולה ללכת לחדר שקט ולראות טלוויזיה בינתיים". באירועי הגן, אפשר לומר "זה אירוע חשוב ואנחנו רוצים להיכנס. את יכולה לבחור אם להיכנס ולשבת איתנו בשקט, או לחכות לנו בחצר הגן". חשוב להבטיח לה שלא תידרש לעשות דברים נגד רצונה, כך שתרגיש פחות חסרת אונים. בעיני, חשוב מאד להימנע מהתעסקות-יתר בה ובסירוב שלה, כך שלא תרגיש שבאמצעות הביישנות היא מנהלת אתכם. בהצלחה ליאת