Two step children - Twins

Hi Liati, i wanted to chat for a while, am finally writing now! i do feel blessed to have two step daughters, they just turned 11, they are two bright kids and i feel like we are growing and will grow even more of goo friends with time However, i am the step mother, and as much as i would like to say that everything is smooth, it isnt!!! My question is, how do i "answer" their jealousy behavior when it happens. my believe is to always give them love, but in real times it isnt always easy. being the adult here, i am looking for tools that will help me understand how to give them more, how to understand them. thanks, love xx Miriam 

שלום יקירה, כמה נחמד לארח בפורום את הפזורה המשפחתית הרחוקה והאהובה. את מעלה נושא חשוב מאד, שמעסיק לא מעט מטפלים זוגיים ומשפחתיים. הכותרת "פרק ב'" מכסה קשת גדולה של אתגרים, בהם גם מערכת היחסים עם ילדיו של בן הזוג החדש. באופרות הסבון בטלוויזיה, זה איכשהו נראה טוב יותר, או לפחות נפתר מהר יותר, בהשוואה למה שקורה בחיי המציאות. ילדים 'חורגים' יכולים להיות מקור לנחת ושמחה, אך גם עילה לקונפליקט ומחלוקת. צריך לזכור שילדים הנמצאים במחיצת הורה חורג חשופים לרגשות סותרים ומבלבלים: הם רוצים לפרגן להורה הביולוגי את הזוגיות החדשה (במקרה הטוב), ולפעמים אף מחבבים בכנות את בן הזוג החדש, ועם זאת, הם נתונים בקונפליקט נאמנות, ומרגישים צורך להישאר נאמנים להורה האחר, שנשאר בבית. לעיתים, בעיקר כשהילדים גדולים יותר, קשה להם להיחשף לגילויי אהבה בין ההורה שלהם לבין בן הזוג החדש. ילדים מתקשים להשלים עם העובדה שהוריהם הן בריות מיניות, ונוכחות של בן/בת זוג חדשים בבית מחדדת את הרעיון הזה ועלולה להקשות על הילד אף יותר. בנוסף, הם עלולים לפרש את האהבה החדשה בחיי ההורה שלהם כפגיעה או תחרות באהבה שלו כלפיהם. כאשר נולדים לזוג החדש ילדים משל עצמם, "הילדים של פרק א'" עלולים להרגיש נטושים או מקופחים, ולהתחרות על אהבת ההורה שלהם ביתר שאת. אז מה, באמת, אפשר לעשות כדי לצמצם את הפוטנציאל הנפיץ? בעיני, לפני הכל, צריך לשכוח את כל סדרות הטלוויזיה שראינו, ולהבין שהחיים זה לא סרט. בחיים, לא מוכרחים שתכף תהיה אהבה גדולה בין הילדים להורה החורג. גם אם הייתה (או יש) אהבה, היא שברירית מאד, ונתונה למשברים חוזרים. ההורה החורג נתפס כ'תוספת' או 'סרח עודף'למערכת המשפחתית, ועליו להרוויח בעבודה קשה ומאומצת את אמונם של הילדים ואת אהדתם. מדובר בתהליך מתמשך, עם עליות ומורדות, ועם לא מעט סכנות. הסכנה העיקרית קשורה לרגישותו של ההורה החורג, שלעיתים קרובות חושש מאותם דברים בדיוק: הוא רואה בילדים של פרק א' מתחרים על אהבת בן הזוג, וחושש למעמדו. כמבוגר, ההורה החורג עושה מאמצים כנים להתחבב על הילדים, כולל ג'סטות חומריות נדיבות. הילדים, כמו ילדים, לא תמיד מתרשמים ממתנות (או לפחות לא לאורך זמן), מה שעלול לזכות אותם בתואר המפוקפק "כפויי טובה". הורה חורג חכם, לא מצפה להכרת תודה. הוא מוכן להמתין בסבלנות, ולרכוש לאט ובהתמדה את מעמדו כדמות חשובה בחיי הילדים. הוא מכיר בקשיים ומוותר על מלחמות כבוד. בעיני, עליו לשדר זמינות לילדים של בן זוגו, אהדה והרבה כבוד. חשוב מאד לכבד גם את ההתנגדות והקנאה, ולהשתדל להימנע ככל האפשר משיפוטיות וביקורת. ועדיין, כסוג של הורה, חשוב שיישמרו הגבולות, וחשוב שסמכותו של ההורה החורג תכובד בכל מקרה. זה נשמע מאד לא פשוט, וזה באמת מורכב ורגיש. אני מאמינה שהאהבה החזקה בין בני הזוג יכולה לתדלק גם את תהליך ההתקרבות אל הילדים, ואת חיזוק הקשר בין כל הנוגעים בדבר. זה, נדמה לי, מה שאפשר לכתוב ברמה הכללית. ברמה הקונקרטית, כל משפחה מתאפיינת בדפוסים שלה, הנשענים על ההיסטוריה המשפחתית והזוגית, ועל מאפייני האישיות של בני הבית. אם תרצי להיות יותר ספציפית, ולהביא דוגמאות לקשיים ספציפים, אולי אוכל לעזור מעט יותר. בינתיים ניפרד כאן בברכת שבת שלום ונשיקות ליאת