לליאת

ליאת שלום, בני עומד להכנס לגן בפעם הראשונה בחייו לאחר שהיה עד כה אצל מטפלת. בשנה שעברה היו איתו שני ילדים שגדולים ממנו בשנתיים, אך השנה הם נכנסו לגן ונפגשו איתו שוב אצל המטפלת (מישהי מהמשפחה) ב13:00 אחרי הגן. במהלך השנה התלבטתי קשות אם להכניס אותו לגן למען האינטראקציה החברתית, אך כאמור בסוף החלטתי להשאיר אותו אצל המטפלת. הבן שלי ילד מקסים, שובה לב, רגיש, חכם ובעל אוצר מילים מדהים! החשש שלי הוא כזה: עד לפני כמה זמן לקח לו זמן מה להפשיר בסיטואציות חברתיות וכשהוא היה כבר מפשיר הכל היה נפלא, אך לאחרונה יש לו קפיצה יפה - הוא יותר זורם ויותר משוחרר, אבל מידי פעם (לא יומיומי) יש לו קטעים שהוא מרביץ ללא הרף לא משנה באיזו שיטה אני נוקטת (התעלמות/הבהרה חד-משמעית שלא מרביצים/זה לא נעים כולל הושבה בחדר לפחות מדקה אם מדובר ברצף בלתי נגמר... אני קצת מפחדת מזה לקראת הכניסה לגן - מפחדת שילדים לא ירצו לשחק איתו, שהגננות יסמנו אותו כמשהו שהוא לא כי הוא באמת ילד נדיר! ואני גם חוששת מזה שזו אולי דרך שלו לתקשורת? הוא הרי לא ממש התנסה בקבוצה חברתית של ממש כמו בגנים... או שיש לו אולי כעס אצור בתוכו והוא באמת ילד שמקבל את כל הרוך והחום שרק אפשר, לצד גבולות ברורים. מה עושים? אני יורה לכל הכיוונים כי אני פשוט רוצה שיהיה לו טוב בגן החדש! האם אני עושה מעכבר פיל? אני לוקחת את זה מאד קשה, במיוחד אחרי יום שהגיע אליו חבר הביתה והוא בצדק חש שמשתלטים לו על הטריטוריה והצעצועים אבל הדרך שלו להתנגד הייתה לרוב במכות ואפילו נשיכות (שזה חדש ומלחיץ), למרות שגם הייתה פעם שהוא אמר במשפט יפה "אני לא מרשה לך..", אבל עדיין... פרט לכך, איך אני אמורה לנהוג עם החחשות שלי מול צוות הגן - ברור לי שאסור לי לפתח אצלן דעה מוקדמת על הבן שלי ולומר להן מראש שיש בעיה כזו, אבל איך לא משדרים להן את הדאגה? מיומנה של אם דואגת במשרה מלאה+++:)) אשמח לעצה טובה

שלום אולי, לא כתבת בן כמה בנך, והמידע הזה די חשוב להבנת התמונה. אני מניחה שהוא בסביבות השנתיים (או קצת פחות), וככזה, מתנהג בהתאם לגילו, כאשר עדיין קשה לשאת מצבי קונפליקט ולווסת את דחפי התוקפנות. גן הילדים מספק (לראשונה בחיי הילד) הזדמנות למגע חברתי שוטף בסביבה בה הכללים בהירים מאד. רוב הילדים - גם היצריים והדחפיים שבהם - מצליחים להפנים במהלך השנה הראשונה בגן את כללי ה"עשה ואל תעשה", וללמוד (לפעמים בדרך הקשה) אילו התנהגויות יזכו אותם בתגמולים חיוביים ואילו בסנקציות. אני מציעה להירגע, ולהכין את הגננות לכך שמדובר בילד המגיע אל הגן לראשונה. המעבר מהתנהלות 'סוליסטית' לחיים חברתיים תקינים כרוך לעיתים באירועים דרמטיים (לפעמים זבי דם או נשכניים), וכל גננת מתחילה מכירה אותם ולא מאד מתרגשת. הישארי איתנו ודווחי במהלך השבועות הראשונים בגן. נקווה שיעבור בשלום. דרך צלחה ליאת

שכחתי לציין..הוא בן שנתיים ו-4 חודשים.את הגננות כבר הכנתי שהוא לא היה בגן קודם לכן. במפגשי הכרות שהיו לנו הוא דווקא לא הרביץ - או שהוא בחן ונצמד אלי (שזה טבעי ובסדר בעיני), או ששיחק בסה"כ יפה. תודה על התגובה המהירה והעצה הטובה, אני באמת צריכה להירגע..