נשיכות

שלום , אני אם לתאומים בנים לא זהים בני שנתיים וארבעה חודשים. אחד התאומים מכה באופן לא קבוע את אחיו מגיל שנה בערך וביעוץ שקיבלנו לפני כשנה אמרו לנו כי צריך להסביר ומעבר לכך אין הרבה מה לעשות. הבנים גדלו , הם מבינים יותר , מדברים ויודעים להביע רגשות. התאום "המכה" התחיל לאחרונה לנשוך גם אותנו ההורים ואפילו את הסבים. אנו מסבירים , דורשים שיבקש סליחה , חיבוק ,נשיקה , אך זה לא עוזר. מה עושים? תודה , ליאת.

שלום ליאת, אני מזמינה אותך לקרוא קודם כל את תשובתי לשרון, קומה אחת מתחתייך. כמו שכתבתי שם, הילדים שלך נמצאים בגיל בו התוקפנות גואה באופן טבעי, וכאשר החיכוך בין הילדים אינטנסיבי יותר (כמו במקרה של תאומים) עלולה התוקפנות להתגבר בהתאמה. לצערי, איני מסכימה עם העצה שקיבלתם, מאחר וילדים בני שנתיים (בטח ובטח בגיל שנה) אינם מתרשמים כלל ועיקר מהסברים מילוליים. ילדים בגיל זה עדיין חסרים את האמפתיה ומרוכזים מאד בעצמם, ולכן טיעונים כמו "זה היה נעים לך אם היו מרביצים לך ככה?" אינם יעילים. היכולת לשלוט בדחפים מוגבלת מאד וכך גם היכולת לדחות סיפוק, להתחשב, לאמץ את נקודת מבטו של האחר, ולחוות בצורה מעמיקה ייסורי מצפון וחרטה. מסיבה זו, אני מציעה לוותר על הסברים מילוליים, ולהשתמש במילים באופן חסכוני וממוקד. בכל פעם שהילד מנסה לפגוע באחיו או בכם, המבוגרים, יש לעצור אותו פיזית, ממש, לא לאפשר לו להכות או לנשוך, ולומר בקצרה אך בתקיפות "לא!" או "אני לא מרשה להרביץ!". אם אינו מפסיק מיד, יש להרחיק אותו לחדר אחר או להתרחק ממנו ל5-10 דקות, ולשדר באופן ברור ומפורש את ההסתייגות שלכם מהתנהגותו. בבקשת סליחה, חיבוק או נשיקה אין טעם רב בהקשר זה. אדרבא - עדיף לתת לו תחושה שאתם מעדיפים לנתק מגע במצבים אלה. את החיבוק והנשיקה תשמחו לקבל ולתת בהקשר של התנהגות חיובית ורצוייה, בזמן אחר. אני מזמינה אותך לדפדף מעט בפורום ולקרוא תשובות נוספות בנושא הצבת גבולות מול התנהגות אלימה. אשמח לשמוע עדכונים בברכה ליאת