חרדת נטישה ? פעוט בן שנתיים וחצי

שלום, בני בן שנתיים וחצי. בריא ומפותח בהתאם לגילו. מדבר מאד יפה ומבין הכל. לפני מספר ימים נסענו אני ובעלי לצימר למשך לילה. בני נשאר בבית עם סבא וסבתא שלו. הוא מאד מחובר לסבא/סבתא אלו ורואה אותם לפחות 2-3 בשבוע. כמו כן שומרים עליו כשאנחנו יוצאים בערבים ורגיל שהם משכיבים אותו לישון. לפני כחצי שנה הייתה פעם אחרונה שהשארנו אותו למשך לילה אצלהם בבית והכל עבר חלק וללא בעיות. הפעם, הסברנו לו בדיוק מה עומד לקרות והוא קיבל זאת ללא בעיה. גם הסבא/סבתא דיווחו כי התנהג למופת ובכה קצת רק בבוקר כשתהעורר וחיפש אותי. גם כשחזרנו קיבל אותנו יפה ונראה כי הכל בסדר. אבל אז הגיע הלילה. הוא התעורר בבכי היסטרי כל שעה וחצי. לא עזר שהגעתי והרגעתי אותו - הוא לא היה מוכן שאעזוב את חדרו עד שנרדם. מדובר בילד שכבר ישן לילה שלם ללא בעיה וגם אם מתעורר לפעמים בגלל חלום, מספיקה הרגעה קצרה שלי והוא חוזר לישון ללא כל בעיה. גם במהלך היום לא נתן לי לצאת מטווח ראיותו, כל הזמן בדק איפה אני. גם הלילה השני והשלישי היו קשים, אם כי יותר טוב.עדיין לא מוכן להירדם לבד בחדר אבל ישן לילה שלם. האם תגובה כזו היא בגדר נורמלית ? כיצד להתמודד איתה ? האם ביד קשה ואסרטיבית או ברכות ? אני מפחדת ליצור תקדים שבו אני יושבת לידו עד שנרדם בלילה (נהג תקופה ארוכה להירדם כך עד שהצלחנו לגמול אותו מזה). תודה וסליחה על האריכות.

שלום אפי, מי שהצליח לגמול ילד מ'חגיגות' ליליות, יודע כמה מאמץ והשקעה היו שם, ולכן המלצתי החמה לך היא - "שטח משוחרר לא יוחזר!" :-)) אם הצלחתם לגמול את עצמכם מלילות ללא שינה, אל תחזרו לאחור. כרגע נראה כי תגובתו 'מקומית' ונורמלית, כשההיענות שלכם (ואולי גם האשמה על הפרידה ממנו) מהדהדת לו ולכם אירועים נשכחים מן העבר. נצלו את האסטרטגיות שעבדו אז, והחזירו את השגרה הברוכה. אני תמיד בעד רכות אסרטיבית. רגישות ונחישות. ספרי איך הולך ליאת