התדרדרות היחסים במשפחה

ליאת שלום, מתנצלת מראש על אורך הפניה. אנו משפחה עם שני ילדים. בת 8 ובן 2.5. הגדולה ילדה מדהימה, חכמה, מתוחכמת, אוהבת חברים מעל הכל, רוקדת ומנגנת. רגישה לחבריה ולמשפחתה, אוהבת להעניק, משחקת יפה עם הקטן. מחוץ לבית - ילדה חמודה פעילה ומנומסת. טיפה בישנית אך בעלת חברות רבות. לעומת זאת בדלת אמות - קטסטרופה. מתנהגת כמתבגרת בת 16 לכל דבר! יכולה לדבר איתי כמה דקות בנועם ואז בשניה אחת, אם הערתי לה או עניתי לה משהו לא לרוחה, אני נענית בצעקות וטריקת דלתות בלי פרופורציות. מעבר לכך התנהגות מאוד עצבנית עם הרבה חוסר סבלנות, הרבה "שונאת אותך" כלפיי וכלפי בעלי וכו'. השוני בין הבית לחוץ היה קיים תמיד אך הולך ומוקצן בשנים האחרונות. לדעתי השנה האחרונה היא שיא. היא שהיתה ילדתי המקסימה והאהובה, גורמת לי עקב "אפקט מצטבר" של התנהגותה, לחוסר שמחה בשהיה עמה. מין מתח קבוע. אפילו חוסר רצון לפגוש אותה אחרי ביה"ס כי הרי היא תיזום מריבה וצרחות תוך דקה ולא חשוב מאיזו סיבה. עם הזמן תגובותיי הפכו פחות סבלניות כלפיה והפתיל שלי בנוחותה מאוד קצר. ל מצד שני, בשנים האחרונות גם אני ובעלי לא נופת צופים. ואולי אף האשמים העיקריים במצב. יש לא מעט מריבות קולניות בבית בנוחותה. למעשה באופן יומיומי. לא על ענינים עקרוניים אלא מריבות על נושאי יומ-יום כמו חלוקת מטלות הבית וכו'. אינסוף ביקשתי מבעלי שיסנן את המריבות והתגובות ליד הילדה, אך הוא אינו מבין את המשמעות. לדעתי זה משפיע עליה לא מעט ואולי זה הגורם העיקרי להתנהגותה הבעיתית. בעלי מרבה לחלוק עליי כמעט בכל דבר, ומכל דבר לעשות ויכוח. ושוב מדובר בעיקר בנושאים שוליים ויומיומיים של התנהלות בבית. (דווקא על הדברים העקרוניים-מהותיים אנחנו עושים שיחות רציניות ושקטות אחרי שהילדים הולכים לישון ומגיעים ביחד להחלטות). ברור שצריך כאן טיפול או יעוץ שאנחנו מתמהמהים להתחיל כבר שנים. הטריגר הוא חוסר יכולתנו להתמודד איתה יותר. וכיוון שאנחנו הורים שדוגלים בגבולות כמות העימותים איתה היא אינסופית ובלתי נסבלת. השאלה - לצערי הרב לא נוכל לטפל בכולנו ובכ"א בנפרד בו זמנית, הן כלכלית והן מבחינת זמן. מתלבטת האם נכון ללכת לטפול/יעוץ אצל פסיכולוג ילדים (ואז האם הפגישות איתה או לא) או לרדת יש ר לשורש הבעיה (להערכתי) וללכת לטפול זוגי ? מניחה שתרצי להשיב גם וגם. אך כשאין אפשרות - מה עושים? תודה רבה.

שלום נירה, נראה שבתך הקטנה לוקחת על עצמה את התפקיד המרכזי בדרמה הנוכחית, אולי מתוך משאלה לא מודעת להביא למעורבותו של גורם מקצועי כלשהו. אם תקלידי בגוגל את המונח "הפציינט המזוהה" תוכלי לקרוא קצת יותר על התופעה בה אחד מבני המשפחה מוגדר כנושא הסימפטום, בעוד המורכבות רחבה הרבה יותר. אישית, אני מאמינה כי מוטב להניח למנורה, ולהתמקד ב'ארון החשמל' :-)) הגם שאת מתארת עצבנות וחוסר סבלנות אצל בתך, אני מתרשמת שבסה"כ מדובר בילדה עם כוחות, וסבורה שהתועלת שבטיפול זוגי/משפחתי תהיה הגדולה ביותר. כמובן שמדובר בהערכה בלבד, ואשמח לשמוע מה החלטת לעשות. בשמחות ליאת

תודה רבה לתגובתך. ועוד שאלה למרות שזו לא הנישה שלך - מה כדאי יותר במקרה שלנו: יעוץ משפחתי או זוגי? ומה בכלל ההבדל? ואם אפשר- אשמח להמלצות למטפלים באזור ת"א. ושוב - תודה.