ילדה בת חמש וחצי

שלום, יש לי ילדה בת חמש וחצי שלצערי מרבה להתפרץ בהתפרצויות זעם, מתחצפת, צועקת ואף מרביצה. רב ההתנהגויות הללו קורות בעיקר כשנמצאת איתי. יש לציין שיש לה 2 אחים- אח בן 2.6 ואח בן 10 חודשים ואין לי ספק שחלק מהעניין הוא להשיג יותר תשומת לב גם אם היא שלילית. ברגעים שמתנהגת יפה אנחנו תמיד משבחים אותה, מעודדים, נעזרים בה כשאפשרי ונותנים לה להרגיש מוערכת כבת בכורה. אני לא יודעת כיצד להתמודד עם הכעסים ובעיקר עם האלימות, אני מנסה חיבוק דב ותוך כדי זה היא עוד יותר מכה וצועקת, לאחר שאני משחררת אותה אני לוקחת ממנה זמן צינון (עושה זאת גם כשמתחצפת) אבל אני רואה שהיא לא לומדת וממשיכה בהתנהגות הקשה. כמןבן שאחיה גם לומד ממנה ובית יש אוירה של הרבה מתח וכעס. אני חייבת לציין שהקושי העיקרי הוא שהיא יכולה בשניה לשנות את מצב רוחה, ולעבור ממצב שקט ונעים לסערה מטורפת אם משהו לא לרוחה עוד דבר קשה שגם כשמנסים לעזור לה "לרדת מהעץ", היא לא נרגעת ולהיפך, נטענת מחדש.... אשמח לקבל דרכי פעולה במצבים קיצוניים של אלימות פיזית ומילולית. תודה

שלום רותי, התחושה הראשונית שהתעוררה אצלי למקרא הדברים שלך, זה שלצד כישורי ה"מה" (נכון לעשות), עלינו ללמוד גם את כישורי ה"איך". נראה שמשהו באופן בו את מתמודדת עם ההתפרצויות לא מספיק 'מהודק', ומאותת לבתך שזה פשוט אפשרי, ואולי אפילו כדאי לה. במצבים של תוקפנות אלימה, חשוב מאד לעצור אותה כך שלא תוכל להמשיך ולהכות, בוודאי שלא אותך. אם החיבוק המרסן שלך אינו עומד במשימה, נסי אסרטרטגיה שונה, והרחיקי אותה פיזית ממך. שלחי אותה לחדרה, או התרחקי בעצמך לחדר אחר, מבלי שתוכל להצטרף אליך. אמרי בקצרה "לא נעים לידך ככה". המסר חייב להיות מאד בהיר, קצר וחד משמעי. לפעמים, במיוחד כשנדמה לנו שההתפרצות נובעת מקנאת אחים, אנו חוששים לפגוע ברגשותיו של הילד המכה, ומשדרים (דווקא אז) מסרים 'אוהבים'. בעיני זו טעות. ילד אלים חייב לדעת שהתנהגותו אינה מקובלת עלינו בשום מקרה. את הצהרות האהבה רצוי לשמור למקרים של התנהגות טובה ורצויה. זכרי לדבר פחות ולפעול בנחישות ובמהירות בזמן התפרצות. אם את מרגישה שקשה לך לבד, פני להדרכת הורים קצרה וממוקדת, שבוודאי תייעל את התהליך ותקצר אותו. בהצלחה ליאת