כיצד להגיב על התנהגות בן 2.10

שלום בני בכורי בן שנתיים ועשרה חודשים. ילד פיקח ובוגר.נולדה לי תינוקת לפני חודש. ההתחלה לא הייתה קלה אבל בעזרת שוחד קל על התנהגות טובה השיגרה חזרה- מבחינת שעות שינה מכות לאמא שהיא המטפלת העיקרית (אבא חוזר מאוחר ואין לי שום עזרה אחרת). כל אופן לשאלתי, הוא מאוד אהוד חברתית אך שמגיעים חברים שהוא מבקש להזמין לביתנו הוא אינו מוכן שהם ישחקו במשחקים שלו. אני מציעה לו לבחור משחק אחד שהוא רק שלו ושבשאר יתן להםץ הוא לא נותן, אומר להם "זה שלי" ואתמול אף הגדיל לעשות ודיבר לא יפה (משפט חדש- אני אתן לך בוקס בשיניים...) כל עוד לא הייתה אלימות לא התערבתי אבל הילד שבא אלינו החל לבוא אלי לדבר איתי מתוך שעמום ואז שאלתי אותו אם רוצה ללכת הביתה והשיב שכן. בני בכה ואמר שלא רוצה שילך אז הצעתי שישתף אותו במשחקים והוא סירב והילד הלך לביתו. לאחר מכן אמרתי לו שאם לא ישתף חברים לא ירצו לבוא אלינו כי ישעממם להם. כיצד את מציעה לנהוג בעניין? שמגיע לילדים אחרים משחק מאוד יפה ביחד, בעיקר במשחקי דמיון.

שלום תמר, בנך עדיין לא בן שלוש, וככזה, מתקשה עדיין לוותר ולהתחלק עם אחרים. המפגשים החברתיים יכולים להיות טעונים למדי, ולכן הנוכחות ה'מתווכת' של המבוגרים יכולה לסייע. המשיכי להזמין חברים, אך רצוי לתאם עם האמא האחרת שהביקורים יהיו קצרים יחסית, ומותאמים ליכולות החברתיות והרגשיות של הילדים. לפני שאתם מזמינים חבר בפעם הבאה, הזכירי לבנך שזה אומר להתחלק, לוותר ולהתאפק, ושאלי אותו אם הוא מוכן לכך. חשוב לציין בהקשר זה, שמיומנויות חברתיות מן הסוג שזה עתה הזכרתי משתכללות גם בבית, במסגרת המשפחה, כשהילד מתבקש (ונדרש!) לציית, להתחשב ולהתמודד עם אכזבות ותסכולים. יש מי שקוראים לזה "גבולות"... שבת שלום ליאת