מתבגרת בת 25

יש לי משפחה חמודה מאוד בלי עין הרע . כולם ילדים טובים כולל זאת המתבגרת שעובדת ומצליחה .ולמה אני קוראת לה מתבגרת כי כל ההתנהגיות שלה הם כמו של מתבגרת .מתחצפת, מורדת , בודקת אם אוהבים אותה . היא הילדה הבכורה ואת ההתנהגות שלה רואים כל שאר הילדים שלפעמים זורקים לעברי משפטים שהיא אומרת ומנהלים מיניפולציה רגשית עלי. אני מתקשה להתמודד איתה מכיוון שהיא כבר לא ילדה ואין לי שליטה עליה . כל מה שאני אומרת היא מבקרת .אני נמצאת אצלה בביקורת תמידית ובזלזול עמוק כלפי . בקשתי ממנה שתשכיר לה דירה שהיא ילדה גדולה . אני אפילו לא מעיזה לדבר על להכיר מישהו. אנחנו משפחה דתית מאוד וגם היא וזה לא מקובל שבגיל שלה עדין לא חושבים על חתונה .אבל כמו שאמרתי הכי קשה לי זה הזלזול העמוק שלה ואת זה שהילדים האחרים רואים את זה ומנסים לחקות אותה כדי לזכות במניפולציה משפטים כמו "אם היא לא מסדרת אז גם אני לא " . אני לא אמא שניתן לזלזל בה אני משכילה מאוד , מרוויחה טוב ,אסרטיבית ולצערה של בתי היא דומה לי מאוד . אשמח לטיפים כיצד לעבור את התקופה הקשה הזו שסוחטת ממני כוחות נפש . עכשיו לדוגמא אנחנו לא מדברות כבר שבוע רק בגלל שבקשתי ממנה עזרה בבית . והיא אמרה : "אני לא חייבת זה התפקיד שלך והבעיה שלך . ילדים זה לא עבדים של ההורים" ופשוט הלכה לה לעיסוקיה .תודה

שלום עדנה, מאד לא פשוט להתנהל תחת קורת גג אחת עם ילדים בוגרים, דעתנים ואסרטיביים, המחזיקים ב'דעות' נחרצות על העולם, אך נשארים סמוכים על שולחן הוריהם. נדרשת מידה לא מבוטלת של סבלנות, רצון טוב ובה במידה גם של אסרטיביות ונחרצות מצד ההורים. אני מאמינה שמי שרוצה להתגורר כאדם בוגר בבית ההורים חייב לקבל על עצמו את כללי ההתנהגות הנהוגים בו. מי שמכתיב את הכללים הם ההורים, והם גם מי שיכולים לשנותם. אם בתך נוהגת בך זלזול וחוסר כבוד, מסרבת להושיט יד ולהשתתף במטלות הבית, תוכלי לחסוך ממנה את ה'הטבות' הקטנות והגדולות מעבר לקורת הגג. אמרי לה שמעתה היא אחראית לכביסה שלה, לסידור החדר ולנקיונו, לתשלום חשבונות הטלפון שלה, וכיוב'. אמרי לה שתוכל להשתמש ברכב המשפחתי רק אם תתדלק אותו מכספה. תוכלי להזכיר שכללים אלה בהחלט יכולים להשתנות, אם תחליט שהיא חלק מהבית והמשפחה. מעבר להישגים שעמדה זו תביא ככל הנוגע לה, יש כאן גם מסר ברור וחד משמעי כלפי ילדייך האחרים. מקווה שהעניינים ייפתרו בדרכי שלום, שבוע טוב ליאת

עזרת לי לשים את הדברים בפרופורציה . העניין שכאשר אני מפסיקה "הטבות " היא מפרשת את זה כחוסר אהבה . שאם היינו אוהבים אותה לא היינו עושים לה את זה כי הורים אמיתיים לא עושים את זה לילדים . ותופעה חדשה שהיא עכשיו טוענת שהכל בעיה של כסף וכסף יציל אותה מכל הצרות כולל שהיא תוכל להשכיר דירה ולברוח מהבית הלא אוהב שלנו . בעלי (גם אני ) אתמול ניהל איתה שיחה עם הבהרות לגבי התפקידים שלה בבית כמובן שבסוף השיחה היא יצאה נעלבת עם תחושת קיפוח ולא נאהבת . לך תדבר עם ילדה בת 25 !!!!!!!!!!!בקיצור החלטתי אנחנו עשינו כמיטב יכולתנו אני רק לא יודעת איך עושים את זה שאני לא ארגיש שזה אישי הרי זה כן אישי אשמח לטיפים לגבי ההתנהגות שלי מעתה והלאה .