קנאה בן אחים

שלום, יש לי ילד בן 3.9 ותינוקת בת 9 חודשים בימים האחרונים בני לא רוצה לחזור הביתה אחרי הגן אלא מעדיף ללכת לשכנה שיש לה צהרון בבית (ויש ילדים מהגן שהולכים אליה) הוא פורץ בבכי "מר" ואומר כי הוא לא רוצה ללכת הביתה ומעדיף ללכת אליה הדבר נמשך כ-רבע שעה והוא לא נרגע גם כשהוא מגיע הביתה שאלתי אותו מה הסיבה והוא אמר כי הוא לא רוצה שאחותו תהיה בבית או למה הזזנו את המיטה שלו כדי שתכנס המיטה שלה (הנ"ל נעשה בהסכמתו בזמנו) במקביל כל פעם הוא שואל לשלומה, קורא לה בשמות חיבה, מלטף ומחבקה אני חושבת שהוא קצת מבולבל מהעובדה שהוא קלט פתאום שהיא לא סתם בובה יש יתרון בכך שהוא הולך לשכנה (זה בד"כ פעם בשבוע) הוא ישן בשעה סבירה ואחה"צ אפשר להמשיך לשחק אגב, אמי מטפלת בתינוקת, אני עובדת רב הזמן מהבית ובעלי כרגע לא עובד איך לנהוג? האם לותר ולתת לו ללכת לשכנה? האם דרך בכי ילמד להשיג דברים?אודה על תשובתך

שלום רב, קנאת אחים יכולה להיות כאובה למדי, ויכולה לקבל ביטויים יצירתיים מאד, בעיקר אצל אחים בכורים שעדיין קטנטנים מאד בעצמם. כמו שציינת נכון, לצד הקנאה והגעגוע לימי הבלעדיות, קיימת גם אהבה גדולה, רוך ואכפתיות כלפי התינוקת, וחשוב 'לעשות מקום' ולכבד את שתי העמדות האלה, המתקיימות אצלו במקביל. בעיני, לא נורא אם יילך מידי פעם אל השכנה כדרך לווסת את הקנאה הגואה. עם זאת, לתחושתי, טוב יהיה אם תשדרי לו - במילים ובמעשה - שאת מעדיפה שהוא יהיה איתכן בבית (כי התגעגעת אליו/כי הוא נורא חסר לך כשהוא איננו/כי את נורא אוהבת שהוא איתך בבית, וכד'). כך יוכל לחוש כי למרות התחרות שיש לו בבית, מקומו בלבך נשאר כשהיה, ושאינך מוכנה לוותר עליו בשום אופן. בהצלחה ליאת

קוראי הפורום מוזמנים לתרום מניסיונם הערות ורעיונות, נוסף על תשובותי שלי. נדמה לי שקנאת אחים זה נושא שמהווה הזדמנות נהדרת לכך. מה אתם אומרים?

תודה על התשובה אני אכן מדגישה את אהבתי אליו, כמה התגעגעתי וגם כשהוא כועס אני אומרת שלמרות שהוא כועס אני תמיד אוהב ואוהבת אותו אני גם מדגישה שאנחנו משפחה ואחותו היא חלק מהמשפחה בדיוק כמוהו שאלתי את הגננת אם יש שינוי בהתנהגותו בפעילויות בגן-לדבריה אין.