תגובות היסטריות של ילד בן 5.5

שלום יש לי ילד בן 5.5 (אח לילדה בת 2.5). התגובות שלו לכל "שינוי" בשיגרת היום יום הן היסטריות וחסרות פרופורציה. חשוב לציין כי התגובות ההיסטריות הן רק בבית (בגן הוא מאד ממושמע ומאופק). לדוגמא: לאחרונה הוא הרגיש לא טוב בגן, הוא התאפק בגן ולא פנה לגננת אך כשהגיע הביתה (יש לו מטפלת שאוספת אותו בצהרים) מיד קיבלתי טלפון היסטרי עם בכי וצרחות. אחרי שביקרנו אצל הרופא והוא קצת נרגע, אני שומעת ממנו משפטים כמו: למה דווקא אני חולה, אלוהים לא אוהב אותי וכד'. חשוב לי לציין שמדובר בילד אינטליגנט (ברמה הרבה יותר גבוהה מהמקובל לגילו) ורגיש מאד. הדוגמא שציינתי היא רק אחת מני רבים. תגובות חסרות פרופורציה והיסטריות מגיעות גם בנושאים אחרים. ברור לי שה"פינוק" הוא חלק ניכר מהעניין ולכן אני פונה לקבלת ייעוץ כיצד לנהוג

שלום א.ש הילד שלך קרוב מאד לגיל בו תיתכן הצפה של פחדים וחרדות סביב שלמות הגוף. ילדים נבונים ורגישים יכולים להגיע לשם מוקדם מחבריהם, אך רוב הילדים בגילאי 6-7 עסוקים מאד בתכנים של פציעה, מוות, מחלה או התקפות אחרות על הגוף. לפעמים הפחדים ניצתים בתגובה לאירוע כלשהו, בסביבתו הקרובה של הילד, בו הוא נחשף ישירות או בעקיפין לאפשרות של פגיעה בגוף. לפעמים זה קורה בתיווכה האדיב של הטלוויזיה, שמשדרת שעות רבות ביום תכנים שלא תמיד מתאימים לקהל הצעיר והנאמן שלה. לפעמים הפחדים מופיעים כתוצאה מהתפתחות יכולת החשיבה, ומההבנה שהחיים שלנו שבריריים וסופיים. בכל מקרה, חשוב לזכור שילדים לומדים הרבה מאד על העולם דרך עיני המבוגרים שלצידם. לכן, התגובות שלנו, כהורים, צובעות את תפיסותיהם של הילדים גם ביחס לסכנותיו של העולם. לא פרטת כיצד את עצמך מתמודדת עם הדאגנות שלו, ואיך את מגיבה להתנהגויות ה'היסטריות' שלו. בשלב ראשון כדאי לנסות ולבחון באומץ את האופן בו את עצמך מגיבה למצבים בהם הוא מרגיש לא טוב. האם את לחוצה? האם את מגיבה בדאגה? האם את מגיבה בחרדה כאשר משהו בגוף שלך משתבש? איך את מגיבה כשאת עצמך חולה? ומה מקומו של אלוהים בשיח שלכם - האם הוא שומר ומגונן או מתחשבן ומעניש? האם אלוהים שומר רק על ילדים טובים? לא ברור למה את קוראת "פינוק", ואיך בדיוק קשור הפנוק הזה לפחדים שלו. אני מסכימה שתגובה שקטה ורגועה מצד המבוגרים בדר"כ נוסכת ביטחון גם בילד. עם זאת, חשוב לשוחח עם הילד ללא חשש על הפחדים שלו ולתת להם תוקף. אחרי הכל, זה באמת מפחיד להיות חולה במחלה קשה. אחרי שנותנים לילד תחושה שהוא מובן, אפשר לסייע לו להרגיש יותר שליטה על גופו ועל חייו (אוכל בריא, שמירה על היגיינה, הישמרות מסכנות...וכו'), ולשדר שיש מי ששומר ודואג לשלומו כל הזמן(ההורים, הרופא, משרד הבריאות שדואג לחסן... וכד'). מקווה שעזרתי קצת בריאות ליאת