חרדת נטישה בסביבה הביתית

אנחנו משפחה עם4 ילדים.ביתנו בת ה5 (ה3 בגיל) פיתחה חרדת נטישה שמתאפינת בבכי עז במקרים שאנו בבית והיא מאבדת קשר עין איתנו,אף אל פי כן אין לה בעיה ללכת לחוגים לישון אצל חברים/סבה וסבתא וכו ההתנהגות הנ"ל אופינית לסביבה הביתית ובאם מבקשים ממנה להמתין שניה ברכב (אפילו לתדלק) הוא מתחילה לבכות אודה לעזרה/הצעה לפתרון

שלום רב, העובדה שהיא מצליחה להיפרד מכם ולתפקד היטב בחוג או אצל סבא וסבתא, מגבירה את הסבירות לכך שמדובר בסוג של מאבק שליטה לא מודע. היא מפעילה אתכם באמצעות הפחד, ומרתקת אתכם אליה בעזרתו. נסו לבדוק כיצד אתם נוהגים בנסיבות הללו, והאם יש בהתנהגותכם משהו ש'מחזק' את הדפוס ומתגמל אותו. כדי לעזור לה, הייתי ממליצה לשלוט מעט יותר בתגובה שלכם, ולא לרוץ אליה מהר בכל פעם שמתחיל הבכי. נסו להגיע למצב בו החרדה שלה תפריע *לה* ולא לכם. כלומר - אם היא מאבדת קשר עין אתכם ומתחילה לבכות, אל תגשו אליה, אלא חכו מעט, ותנו לה הזדמנות להגיע אליכם (אם היא רוצה). זכרו שהיא איננה נמצאת במדבר-שממה, וגם לא ביער עם חיות טרף. היא נמצאת בבית, איתכם, ויכולה להימצא לבדה בחדר גם אם זה קצת לא נעים. תוכלו לקרוא אליה ולומר "אנחנו כאן, בחדר השני", ולהסתפק בזה. ההמתנה של ילד קטן לבדו ברכב ממילא לא בטיחותית, ולכן עדיף להימנע ממצבים כאלה. בברכה ליאת