ילד בן 6

שלום רב, בני בן 6 . אנחנו עדיין סובלים מהרטבות לילה רציניות - כל בוקר קם רטוב מאוד. היינו בטיפול עם הפעמון כולל טיפול התנהגותי אך שום דבר לא עזר. העניין הוא חוסר שיתוף פעולה מצד הילד. וזה לדעתנו העניין המרכזי. שמנו לב שהילד לא שותה מספיק במשך היום ובגלל זה גם לא מתפנה במשך היום. דווקא לקראת ערב הוא מחליט שהוא צמא - ולא מפסיק לשתות. אנחנו מסבירים לא ללא הרף את חשיבות השתייה במשך היום ואף ממש רודפים אחריו יום שלם שישתה ומסבירים לו שאם ישתה במשך היום ולא בלילה אז יקום יבש. והוא כאילו עושה דווקא. שאנחנו מבקשים שישתה במשך היום מסרב ומתעקש דווקא לשתות לפני השינה. מצד אחד אנחנו יודעים שרוצה להיגמל כיוון שבימים שקם יבש, מאוד מרוצה ומתגאה בכך. מצד שני לא עושה שום דבר כדי לקום יבש ואפילו להיפך . נראה כאילו עושה בכוונה. אולי אנחנו לא פועלים נכון בגישה שלנו לעניין והייתי רוצה עצה לאיך כדאי להתנהג במצב זה. העניין מאוד מעיק ואנחנו רוצים שיגיע לסיום אבל לא רואים את הסוף במיוחד שנראה שלילד לא איכפת. מה עושים??? תודה מראש עינת

שלום עינת, אין לי ספק שלילד שלכם איכפת מאד אם הוא קם יבש או רטוב, וגם אני נוטה להאמין שמדובר כרגע בסוג של מאבק מיותר. נדמה לי שאם היו רצים אחריי יום שלם ומפצירים בי לשתות, גם אני הייתי מפתחת התנגדות ו'דווקא'. אין לי ספק שכוונותיכם טובות וטהורות, ושאתם רוצים לעזור, אך נדמה לי שאת צודקת ויש לשנות גישה (אחרי הכל, אין לכם מה להפסיד). הייתי מנסה להגיד לילד שאתם סומכים עליו ובטוחים שיצליח להיגמל מהרטבת הלילה שלו. למדו אותו להתארגן ביעילות עם החלפת הפיג'מה והסרת המצעים הרטובים, ועשו כל מאמץ לזוז הצידה מבלי לשפוט או לבקר אותו. אני יודעת כמה קל להגיד וקשה לבצע, ובכל זאת, מאחר וממילא הסדינים רטובים, קחו אוויר, ותחליטו לא להתעצבן ולא להגיב לחלוטין (!!!) למשך חודש ימים. אף מילה. לא על השתייה, לא על הסדין הרטוב - כלום. לאחר לילה יבש, הגיבו בחיוך ובאמירה קצרה "כל הכבוד". אל תעשו פסטיבלים מיוחדים גם מול הצלחות. מבקשת ממך לחזור לכאן ולספר איך הולך, ואז נראה. בהצלחה ליאת