גמילה מחיתולים

בני בן שנתיים וחודשיים. לפני שבוע ניסנו לגמול אותו מחיתולים במהלך הסוף שבוע שמנו לו תחתונים והושבנו אותו על הסיר כל כמה זמן. הוא פספס כמה פעמים (קצת נבהל מזה) ופעם אחת הצליח לעשות פיפי בסיר.למחרת שמנו לו חיתול כדי לשלוח אותו לגן אך הילד התבלבל מצד אחד הוא אומר ובוכה שהוא צריך לעשות פיפי ומפחד לעשות בחיתול שלא יברח לו ומצד שני אם אני מציעה שנשב על הסיר הוא מסרב ובוכה (מפחד). הבנתי שהוא אינו מוכן עדיין לגמילה ואני מנסה להשכיח את זה ממנו אך זה לא עובד. חוץ מלהכנס לפאניקה כל פעם שהוא צריך לעשות (יש להדגיש שבשעות שבהם הוא במעון הוא עושה בחיתול בלי בעיה) בשבוע האחרון הוא רוצה כל הזמן שנרים אותו על הידיים ומפחד מכל דבר, לצאת איתו החוצה זה כמעט בלתי אפשרי.האם בעיית הבטחון קשורה לגמילה? זה נכון שהוא לא מוכן עדיין לגמילה? איך ממשיכים הלאה ומעלים לו את הביטחון?

שלום דבורה, גם ילד בשל ומוכן לתהליך הגמילה, אינו עושה זאת בסוף שבוע אחד. הייתי אומרת (בחיוך) שגם אימהות צריכות להיות מוכנות ובשלות לתהליך, שעשוי לקחת זמן, להיות רצוף 'תאונות' ונסיגות, ולהיות לעיתים גם מתסכל. בכל מקרה, אם תחושות הבטן שלך הביאו אותך להחליט על גמילה, לא בטוח שצריך לוותר כ"כ מהר. אלא שאם 'הולכים על זה', יש לעבוד במתואם עם הגן, לשלוח הרבה בגדים להחלפה, ולהישאר עקביים עם הניסיון. מה שקרה אכן עלול לבלבל ילד קטן, שבמהלך סוף השבוע התבקש להתאפק, וניסה בכל כוחו גם להצליח, והנה ביום ראשון הוא כבר שוב עם חיתול, ומתבקש לעשות פיפי דווקא שם. העובדה שהוא מצליח לעצור את הפיפי יכולה להעיד דווקא על בשלות מוטורית של שרירי הסגור, ואולי חבל לוותר. אם תחליטי לנסות שנית, נסי לאפק את התגובות, הן להצלחות והן לפספוסים, כדי לאפשר לילד ללמוד את מה שמתבקש ממנו עם פחות לחץ. איכשהו, יש לי תחושה שהבהלה סביב הפיפי קשורה באופן כלשהו לאמביוולנטיות שלך, ואולי למשהו באופן התגובה שלכם, לפחות בחוויה שלו. קשה לומר מכאן האם הפחדים שהופיעו קשורים לתהליך הגמילה שהחל עתה, או לא. בכל מקרה, כמו תמיד, רצוי להישאר קרובה, זמינה ומנחמת, ועם זאת להעביר מסרים של עידוד ולהימנע ממתן חיזוקים ותגמולים משניים (רחמים, תשומת לב עודפת, ניסיונות פיצוי ופינוק) לפחד. אשמח לשמוע עדכונים, אם יהיו. בהצלחה ליאת