דילמות בטיפול

שלום, אני מטפלת דיאדית באמא וילד כבן עשר, ישנם קשיים רבים ורקע ארוך אך קצרה היריעה... רציתי להתיעץ לגבי אחת הפגישות- קורה לא אחת שעולה נושא שמטריד את שניהם, אני מאפשרת את השיחה על כך אך תוך כמה דקות של חילופי דברים, הילד מתחיל להרים קולו ולבכות, כולו כועס, נעלב ועצוב, האם כועסת ומתוסכלת ב"חזרה" ואני לעיתים אובדת עצות כצד יש להגיב, לעיתים התחושה שאני משתפת פעולה עם מערכת היחסים הבעייתית ביניהם ולא מצליחה לעזור, לדוגמה היום הילד הגיע במצב רוח טוב, ויצא עם דמעות בעיניים. ברור לי שהמטרה בטיפול אינה הנאה, ובכל זאת חשוב לי לשמוע דעות על כך. מה דעתך? תודה רבה

שלום רותם, איני מומחית בטיפולים דיאדיים, אך הגיוני להניח כי מצבים מהסוג שאת מתארת אינם כה נדירים. אני יכולה לשתף אותך מניסיוני בפגישות משותפות של הורה-ילד, ולומר שגם ממפגשים טעונים מאד ניתן להפיק תועלת, שכן הם מספקים מידע רב ערך על הדינמיקה בדיאדה, ומהווים הזדמנות לשיקוף ופירוש. אני מניחה שכדי לומר משהו משמעותי על הצמד שלך, נחוץ באמת יותר מידע, ובטוחה שבהדרכה שלך יש לכך מקום. בברכה ליאת