פחדים בגיל 2.7

00הבת שלי בת 2.7 החלה בזמן האחרון לפחד מאוד מכל דבר שעשוי להיות שלילי/מאיים/מפחיד,לדוגמא אופנוע,חיות,ים,נסיעה במהירות גבוהה,נדנדות ועוד ועוד.בהתחלה זה נראה סביר אך המצב הולך ומתדרדר עד למצב שבו אנחנו פשוט לא יכולים לצאת מהבית.הפחד פשוט משתק אותה.למשל אתמול יצאנו לטייל בפארק שעשועים מרחוק היא ראתה אופנוע חונה החלה לבכות,הייתה צריכה דחוף להשתין ופשוט לא יכלה להתקדם לעבר הפארק.מצד אחד היא לא רצתה לחזור הבייתה ובאמת מאוד רצתה לשחק אך מצד שני לא הצליחה להתגבר על הפחד.כך עמדה באמצע כ 10 דקות תוך בכי ורעדות עד אשר התייאשה וחזרנו הבייתה. ההתנהגות חוזרת על עצמה במקרים רבים אחרים כמו חיות למשל.לפי התנהגות שלה רואים שמדובר על פחד אמיתי וגדול מואד:היא בוכה,מתחבאת,רועדת,לעתים אפילו בורח לה פיפי.אנחנו מנסים לא להכריח אותה וכשיש אפשרות להמנע ממצבים כאלה אך הדבר הופך להיות קשה מאוד ומקשה עלינו לצאת מהבית.מה עושים?

שלום לארה, פחדים מהסוג שאת מתארת נפוצים למדי בגיל הרך, וברוב המקרים חולפים מעצמם. כדי שזה יקרה, חשוב להגיב באופן מאוזן: מצד אחד, להביע הבנה ואמפתיה ("אנחנו רואים שאת פוחדת, והנה, אנחנו כאן איתך, שומרים שלא יקרה לך כלום"), ומצד שני, לא לאפשר לפחד לשלוט בה ובכם, לא לשנות תכניות משפחתיות, ולא לתגמל התנהגויות חרדתיות בדרך של פינוק, פיצוי, רחמים או עודף תשומת לב במצבים הללו. עשו כל שביכולתכם להימנע מהסברים מילוליים ומשידולים מיוחדים. אפשר להישאר זמינים ומרגיעים, אפילו לחבק או לקחת אותה אל זרועותיכם. אם בורח לה פיפי, החליפו לה בגד ללא תגובה מיוחדת. זכרו שאין דבר מרגיע ומנחם יותר מהורה שלו ובוטח, שאינו נבהל בעצמו מפחדי הילד. בהצלחה ליאת

האנטרופוסופיה טוענת כי בגילאים האלה הילדים נמצאים במעין מצב של חלום גם כשהם ערים. לכן, על מנת להעלים את הפחדים, פשוט תפסיקו לדבר ולתחקר את הילדה .לא לשאול איך היה בגן ?עם מי היא שחקה,ומה קיבלה לאכול. כל התחקירים והשאלות מוציאים את הילד מהמצב הטבעי שהוא אמור להיות בו,לא במודעות מלאה, במעין חלום. תנסו להפסיק לדבר יותר מדי בבית לתקופה והפחדים יעלמו. הילדה תחזור למצב של פחות מודעות ,למצב הטבעי שילדים אמורים להיות בו.זה קשה אבל מצליח.