ילדה גדולה ובכל זאת בת של אמא.......

אינני מתאימה לקטגוריה שלך, אך אני מאוד אוהבת לקרא את תשובותיך הנבונות, לכן אנסה לשאול פה ותמיד תוכלי לענות שזה לא מתאים לפורום שלך. אקבל זאת. אני אשה נשואה עם ילדים בוגרים משלי. אמי ניפטרה לפני כשבע שנים . לא אהבתי את האשה הזו וזה בלשון המעטה. ליבי לא נעצב כשניפטרה. אפילו לא ישבתי עליה שיבעה. לאזכרות שלה אני מגיעה מיתוך כבוד לאבי. אחרת לא הייתי מגיעה גם לשם. אין בליבי כלום. אינני מתחברת לטקס ומחשבותיי נודדות בכלל למחוזות אחרים ורחוקים. כאילו לא נוגע לי. (ובאמת לא נוגע לי). בהתחלה אמרו אנשים, שייקח זמן, לא תמיד מתאבלים ישירות ושזה בודאי יגיע. זה ממש לא מגיע. אפילו איננה מופיעה בחלומות. (בשנים הראשונות עוד הופיעה , אך תמיד בחלום רע שבו תמיד אני כועסת ואפילו "הורגת" אותה) אך בשנים האחרונות, אפילו בחלומות היא לא מופיעה. ובכל זאת אני מחפשת, מה לא בסדר אצלי? כשאני משוחחת על זה עם חברותי, כולן אומרות ש"משהו לא בסדר". אשמח לשמע את דעתך. תודה.

שלום רחלי, בכל פעם מחדש אני מופתעת מול הגישה לפיה יש רגשות ש'נכון' וראוי להרגיש, לעומת כאלה ש'אסור' או 'לא יפה' להרגיש. אנשים רבים מתקשים לעכל את העובדה שביחסי הורים-ילדים לא תמיד קיימות אהבה, דאגה ואכפתיות. אני מניחה שזו אחת הסיבות לכך שהסביבה שלך משדרת לך ש'משהו לא בסדר'. אם את מצליחה לקיים את חייך, ללא אמא, בתחושת שלמות וללא קושי, איני רואה כאן בעיה. אם, לעומת זאת, את מוטרדת, מרגישה עניינים לא סגורים עמה שהיית רוצה לפתוח ולעבד, טיפול פסיכולוגי הוא הכתובת לכך. בשמחות ליאת

אואואו, כמה שחיי מתנהלים יפה בלי האמא. אני רגועה כפי שלא הייתי מעולם. אני פורחת. אין כמעט אדם, שלא ראה אותי שנים,ופתאום רואה אותי שלא מתפעל מהשינוי הטוב שחל בי. תודה על תגובתך, טוב לשמע זאת (שאין פה שום בעיה) מאדם מיקצועי שהפסיכולוגיה היא באמת מיקצועו ואמנותו. תודה ושבת שלום.