פחדים

בתי בת שנתיים וחודשיים, גבוהה לגילה, מדברת באופן די ברור, כבר משפטים מורכבים. ילדה אנרגתית ושובבה אך גם קצת רגישה. בחודש האחרון אנו עדים לתופעה אשר הולכת ומחמירה בנוגע לפחדים. אני חושבת שזה התחיל אחר שנפלה ממגלשה ולמרות שעד אז מאוד אהבה לגלוש במשך מספר שבועות ממש נלחצה כל פעם שעמדה בקצה המגלשה, בכתה ולא הסכימה לגלוש. כל פעם הורדתי אותה ואמרתי לה שלא חייבים. בהדרגה הלכו ונוספו עוד פחדים חלקם מובנים יותר וחלקם פחות (זיקוקים, מדורה ולאחר מכן החלה לפחד מהאש בגז ומהדלקת נרות, מכלבים שעד כה אהבה, ממכוניות נוסעות, פרפרים, רעש הזזת כסאות של השכנים מעלינו ועוד). בחלק מהמקרים תגובותיה מאוד חריפות, בוכה מאוד, נצמדת ורוצה הביתה. אני חשה שינוי גדול מאוד ואני חוששת שאיני מגיבה נכון כשהדברים קורים. אני לא יודעת אם זה שלב שיחלוף, וקצת חוששת שאני מקבעת אצלה את החרדתיות. מה הדרך הנכונה להגיב? אשמח לסיוע.

שלום רותי, פחדי ילדות הם חלק כמעט בלתי נמנע בהתפתחות, עד כי אפשר לאפיין אותם עפ"י השלב ההתפתחותי בו הילד נמצא. הפחדים שאת מתארת אינם בלתי רגילים, ויש בהם אפילו היגיון. מי שנפל ממגלשה יפחד לעלות עליה שוב, ויש בכך כדי להעיד על שיפוט נכון והבנת סיבה ומסובב. גם הפחד מזיקוקים נראה לי הגיוני ומוצדק כשמדובר בילדה בת שנתיים (אני עצמי נקלעתי השנה אל מתחת למטר זיקוקים, וזאת הייתה חוויה מבהילה למדי). מאחר ואנחנו קצת אחרי ל"ג בעומר (חג שמכניס את כל הגננות לפניקה) אפשר להבין גם את הפחד ממדורה ואש, המוצגים לא פעם לילדים הקטנים כסכנה של חיים ומוות. בקיצור - הפחדים איכשהו הגיוניים, והשאלה החשובה היא כיצד להתמודד איתם כך שיחלפו מבלי להשאיר נזק. נדמה לי שנחוץ כאן איזון בין הכלה תומכת ונוסכת ביטחון מצד ההורה, לבין מתן רווחים ותגמולים בעקבות הפחדים. אם הפחד מזכה את הילד בפינוק, פיצוי, ותשומת לב יתרה, הוא יתקשה לוותר עליו, והמוטיבציה להתגבר על הפחד תקטן. אני סבורה שיש לתקף את הפחד ולהבין אותו, מחד, אך גם לעודד, להביע ביטחון ביכולתו של הילד להתגבר, מאידך. כאשר בתך בוכה שהיא רוצה הביתה, תוכלי להביע השתתפות ולומר לה שאת שומרת עליה ותעשי הכל כדי להקל עליה, אך תחזרו הביתה בזמן המתוכנן. נסי לא לאפשר לה 'לנהל' אתכם באמצעות הפחד. בהצלחה ליאת