ילד בן 4

שלום ליאת, אני חשה בתקופה האחרונה באיזו שהיא התנהגות פחות מוכרת לי אצל בני בן הארבע.בבית ועכשיו גם בגן הוא מתנהג באופן מתגרה, זורק חפצים, עושה בכוונה תוך כדי גיחוך של "קטן עלי". יש לציין שזהו ילד נבון מאוד בהשוואה לבני גילו, מבין, חכם, חברותי ומלא קסם שמקבל מאיתנו הרבה תפיכות על השכם והמון אהבה וחיבוקים. אנחנו מדברים איתו הרבה על ההתנהגות שלו, ומראים לו שאפשר גם אחרת הוא מבין עניין ומביע חרטה ומבטיח שיתנהג יפה אבל למחרת העניין יכול לחזור על עצמו שוב. מבחינת פעולות אנחנו מונעים ממנו דברים שהוא אוהב כשהוא מתנהג לא בסדר ומתגמלים אותו בזמנים אחרים גם בלי סיבה. יש רושם שדיבורים כבר לא עושים אצלו כלום. לפני חצי שנה נולד לו אח קטן (אני יודעת עכשיו שתגידי שפה קבור הכלב ושהוא זקוק לתשומת לב גדולה יותר מאיתנו וגם זמן איכות אישית "ללא תוספות משפחתיות" אבל את זה הוא מקבל) היו קצת הצקות אבל עכשיו הוא מאוד מעורב ורגיש כלפי אחיו מוכן לעזור כשצריך ומודע לו. אנחנו כהורים לא כל-כך יודעים לפענח את השינוי שעובר עליו. יוצא לי לדבר עם הגננת על בסיס יומי ולשמוע איך הוא התנהג כמו איזה טקס. אני מתארת לעצמי שגם לילדי קשה לקבל את הנזיפות שלנו בו והייתי מאוד רוצה נסות לעזור לו. אשמח לתגובתך.

שלום תמר, אם להשתמש בהגדרתך, אני סבורה שהכלב כלל לא קבור בלידת האח וגם לא בחוסר תשומת לב מצדכם, אלא בקושי לאזן בין אהבה ותשומת לב לבין ההכרח לאכוף כללי התנהגות ברורים באופן יעיל ועקבי. גיחוך ה"קטן עלי" משקף את מה שהוא חושב על ניסיונותייך החוזרים לחנך אותו בתלי תלים של הסברים מילוליים, אותם הוא מכיר (יש להניח) בע"פ. גם ניטור לחוץ מדי של התנהגותו יכול לייאש ולהביא לתחושה ש"אין לי מה להפסיד". לכן, כדי לא ליפול למלכודת הוותרנות מצד אחד, והענישה מאידך, אני מציעה לנסות לפתוח לו 'כרטיסיה' נקייה בחשבון, ולהימנע מלשים אותו תחת זכוכית מגדלת. הגיבו עניינית להתנהגות, ועשו זאת בסמיכות מיידית. ילדים בני ארבע מתקשים לקשר בין התנהגות לתגובה המגיעה באיחור. אם למעשיו ה'שובבים' תהיה תוצאה מיידית ובלתי רצויה עבורו, הוא ילמד בדרך הטבעית שלא תהיה תפארתו על הדרך הזו. ממליצה בהזדמנות זו על ספר ישן וטוב, המנחה בחן רב ובפשטות איך לעשות את הדברים נכון - "ילדים: האתגר" של דרייקורס. בהצלחה ליאת