התנהגות ילד קטן

בוקר טוב, אני פונה בנושא בני בן שנתיים וחודשיים, אח תאום, יש לו איזו תופעה שאני לא יודעת כיצד להתנהג איתו, מדובר על התנהגות בשעת כעס, או כאשר לא נותנים לו משהו שהוא רוצה, או כשכועסים עליו וכו', הוא עושה פרצוף כל כך נעלב ומסכן, ואף שוכב על הרצפה, לפכעמים הראש נחבט ואז הוא רוקע ברגליים ובוכה, הולך לפינה. לפעמים אני פשוט לא מתייחסת, לפעמים אני מרימה אותו ומפנקת, אך אני לא יודעת מה יותר נכון לעשות. בכל אופן האם הדבר מעיד גם על חוסר בטחון?? אודה על תגובתכם, בברכה.

שלום רב, ההתנהגות שאת מתארת מעידה, ככל הנראה, על אסטרטגיה יעילה (מבחינתו של בנך) להתמודדות עם תסכול, המביאה איתה הטבות ורווחים. "פרצוף כל כך נעלב ומסכן" יכול לגרום למי שכעס עליו להרגיש מרושע ואשם. אכזבות ועלבונות הם חלק מהחיים, והילדים שלנו צריכים ללמוד להסתדר איתם בהדרגה. התגובה שלו נראית בהחלט תואמת לגיל שנתיים וחודשיים, ולא הייתי ממהרת להסיק מסקנות על אופיו ואישיותו לאור מה שאת מתארת. עם זאת, עליך להשתדל להניח לו ולהתעלם מהתנהגות זו, גם אם היא מעוררת בך חמלה. תוכלי להגיב ולומר לו - "אני מבינה שאתה כועס עכשיו או נעלב, אבל אתה תכף תתגבר, ותהיה בסדר". באמירה כזאת את נותנת תוקף וש?ם לרגשותיו, אך לא חוזרת בך מעקרונותייך החינוכיים. אפשר לצפות שבהדרגה ההתנהגויות האלה יתמעטו או יתמתנו, אם תנקטי קו חדש ברוח זו. אם תמשיכי להרים אותו ולפנק בכל פעם שזה קורה, הסיכוי שזה ייפסק כמובן קטן יותר. ילדים נבונים לומדים מהר מאד מה 'עובד' ומה לא. בהצלחה, ואת מוזמנת לעדכן איך הולך ליאת