לליאת

ההתרחקות נבעה מכך שבכמה חופשים לא דיברתי איתו כי אני לא רציתי להיות חבר שלו ממש ודבר שני אני רוצה להיות עם החברים שאיתו כי אני גם אוהב אותם ודבר שלישי הוא לא ילד כזה קל הוא שתלטן ובגלל החצי ניתוק בינינו אז נוצר מצב לא נעים כזה ותמיד כשהוא בסביבה אני מתנהג אחרת.

שלום אריק, אני מבינה שעיקר העניין שלך כרגע זה בחברים האחרים, ופחות בחבר עצמו. יכול להיות שאתה מרגיש שכדי להתקרב אליהם עליך להתמודד תחילה עם השתלטנות שלו ועם הנתק ההיסטורי ביניכם. לא בטוח שאוכל לתת לך מתכון כיצד לעשות זאת, למעט העידוד לסגל לעצמך גישה יותר אקטיבית: לנסות לקחת שליטה ואחריות על חיי החברה שלך, ולא לחכות שדברים יקרו מעצמם. להיות "חלק מהחבר'ה" זה אומר להשקיע. להתקשר, להזמין, לברך בימי הולדת, לברר לאן יוצאים ומתי, ליזום פעילויות, להציע הסעת הורים, לעזור בשיעורים, וכד'. ישיבה פסיבית בבית אינה מקדמת את חיי החברה שלך, אלא אם אתה קושר את עצמך באופן פעיל לרשתות החברתיות של בני הגיל שלך. לפעמים גם זו דרך. בהצלחה ליאת