כיצד מגדלים ילד

שלום יש לי ילד בן שנה. מאוד חמוד. אבל יש לי בעיה גדולה ואני אפרט. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר מספר שנים ומטופלת נגד דיכאון וחרדה. ההורים שלי גם סובלים כל אחד מהפרעה אחרת. כתוצאה מהגנטיקה, אני מוצאת את עצמי לעתים קרובות מפחדת על הילד שלי שיש לו גם משהו או שהוא יפתח משהו בעתיד. כל מבט שלו לא במקום או בכי אני חושבת שאולי זה סימן למשהו מורכב.אני משתדלת מאוד לא להעביר אליו את החרדה.אבל אני פשוט לא מצליחה להשתחרר מהמחשבות השליליות ולגדל אותו כילד רגיל. אשמח לתגובה תודה

שלום נטלי, כבודה של הגנטיקה במקומו מונח, ובכל זאת - מאחר ואין לנו הרבה שליטה עליה, מוטב להתמקד במה שכן נתון לבחירה, שליטה או שינוי. כרגע, נראה כי עמדתך השלילית והחרדה שלך מסכנות את רווחתו הנפשית של בנך יותר מאיכות הגנים שלו. מאחר ואת נמצאת בטיפול פסיכולוגי, וטוב שכך, אני ממליצה להעלות את הדברים גם בטיפול, ולהתייעץ עם המטפל/ת שלך בשאלת נחיצותה של הדרכת הורים בנוסף על הטיפול. חשוב לציין בהקשר זה שהפוטנציאלים הגנטיים שלנו לא בהכרח מתממשים, ויש חשיבות מכרעת גם להיבטים סביבתיים, שיכולים להשאיר אותם רדומים או להדליק אותם. כאמהות, יש לנו תפקיד מכריע ומכונן בחייו הנפשיים של הילד. כמעט כל מה שהוא יודע חושב ומרגיש ביחס לעצמו, ראשיתו במבטה של האם ובמה שמשתקף מעיניה. לכן, ככל שתשמחי בו, וככל שתצליחי לראות את הקסם והיופי שבו (ובך!), החלקים החיוביים הללו יקבלו עוד ועוד נפח. חרדה ואשמה הם רגשות שקיימים במידה זו או אחרת אצל כל האמהות, ועלינו ללמוד לחיות איתן בכפיפה אחת, מבלי להיכנע להן. מאחלת לך הרבה ימים של נחת ושמחה ליאת אני מזמינה אותך