ממתק אחרי האוכל

ליאת שלום, מצטערת על ההסבר בני בן חמש וחצי - אוהב מאוד! ממתקים (מי לא :-)). בבית הרגלנו אותו שממתק (שוקולד / חטיף) מקבלים אחרי האוכל ולא לפני - כלומר, אם מבקש ממתק כשעה או פחות לפני הארוחה - אנחנו אומרים שעוד מעט הארוחה והממתק "יסתום" אותו - ולכן יקבל אותו אחרי האוכל. ההסכם הוא 3 ממתקים ביום: בד"כ אחד אחרי א. צהריים (כשחוזר מהגן), אחד בין לבין ואחד אחרי א.ערב(הוא יודע לספור כמה ממתקים אכל וכמה עוד נשאר לו לקבל). פעמים רבות לא מבקש את כל ה3 ואני לא "מתנדבת " לתת.... אציין כי לאחרונה הממתקים הפכו לאישו בבית - ממש נוצרה אצלו התניה בין אוכל לממתק, ז"א פעמים רבות מתיישב לאכול ארוחת ערב ולאחר 3-4 ביסים אומר שסיים ומבקש ממתק. מבחינתינו התניה זו מאוד בעייתית - בעיקר משום שמוכן לאכול בשביל הממתק (ולא כי ממש רעב) או לחילופין מסיים עם הארוחה מאוד מהר בשביל הממתק. אדגיש כי אף פעם לא אמרנו "אם תאכל אז תקבל ממתק" - כי איני סבורה שעליי לקבוע את הכמות אותה יאכל - אני תמיד מדגישה כי הוא מחליט כמה יאכל בהתאם לתחושה שלו (רעב או שבע). ולשאלתי: מה לעשות כשכמעט ולא אוכל (2-3 ביסים) וישר מבקש ממתק? כן לדרוש שיסיים את הצלחת? אבל אז הוא כועס שאני מכריחה... או אולי עליי איכשהוא לשבור את ההתניה הזו "אוכל-ממתק" ואם כן - כמה ממתקים לתת? מתי? מבחינתו יכול לאכול גם 5 ו 6 ממתקים ביום.... הערה: באופן כללי הוא לא אכלן גדול. אשמח לתגובתך! תודה מראש, רוני

שלום רוני, בתור חובבת ממתקים ידועה, אני חשה הזדהות עמוקה עם ילדך הקטן, ומודה שכל מה שאומר כאן בהחלט אינו עומד במבחן המציאות אצלי בבית, ולפחות במקרה זה, אני "נאה דורשת ולא (מאד) נאה מקיימת". אז אין ספק שהגבלת כמות הממתקים שאוכלים ילדינו(לא יודעת כמה מותר ביום. זה שאלה שיש להפנות לתזונאית) עולה בקנה אחד עם המלצות התזונאיות ורופאי השיניים. ובכל זאת, כולנו מכירים את התאווה למשהו מתוק. לכן אתן תשובה זהירה, מתוך תקווה שלא תהיה כאן התנפלות עלי. אכילת ממתקים, כמו יתר ההרגלים הרעים, הופכת ל'אישיו' דווקא כשאנחנו נלחמים בה. כשאנחנו מתחלחלים מהקללות והשקרים של הילדים, אנו מעלים בבלי דעת את תדירותם. בדומה, גם הניסיון למנן באופן נוקשה את אכילת הממתקים, גורמת להתעסקות רבה סביב זה במשך היום, ומגבירה את התשוקה למתוק. כמי שאחראית על מה שנמצא בארונות המטבח ובמגירות, תוכלי לשלוט על איכות החטיפים הנכנסים הביתה כמו גם על הכמויות שלהם, ולאזן (למשל) בין המתוק למלוח, בין המלאכותי לטבעי, וכד'. אני חושבת שנכון יהיה להכחיד את ההתנייה שבין הארוחה לממתקים, ולשאוף להפחתת העיסוק בזה, גם אם לזמן מה תאפשרי לו לווסת את עצמו בעניין זה. מאחר וממילא אינו אכלן גדול, יש להניח שהניסיון לא יגבה מחיר כבד של קילוגרמים עודפים. מאחלת לך הצלחה (מהמחתרת) ליאת