בלי חברים בכיתה

לבתנו בת ה12 אין חברות בכיתתה. בשנה שעברה היו לה 3-5 חברות וכיום לאחר ריב עם אחת מהן, אותה אחת ניתקה את הקשר וגררה אחריה את האחרות. קשה לה עם זה , היא לא יוצאת ולא מבלה , מרגישה בודדה ואינה רוצה ל"הידחף" לאחרות בכיתתה. אולם היא מצאה 2-3 בנות מכיתה אחרת ואיתן היא בקשר בהפסקות . אך בפעילויות כיתתיות היא די לבד. מה עושים? האם אנו כהורים יכולים לעשות משהו?

שלום רוני, ההחלטה אם להתערב בחייהם החברתיים של הילדים צריכה להביא בחשבון את רמת המצוקה שהם חווים, ואת השאלה אם מדובר במשבר זמני או בקושי מתמשך וכרוני. לפעמים, המוטיבציה שלנו, ההורים, לראות את הילד שלנו במרכז הקבוצה החברתית (רצון לגיטימי כשלעצמו), גורמת לנו לדאגה ואולי גם לפעולות מיותרות, שעלולות לא לעזור, במקרה הטוב, ואף להזיק במקרה הפחות טוב. לכן, אם את סבורה שבתך אכן מבודדת חברתית לאורך זמן, ולא מוצאת את עצמה בפעילויות הכיתתיות, חשוב לברר מדוע זה קורה, ולעזור לה להיחלץ מהבדידות. תוכלי לנסות תחילה לשוחח איתה כדי להעריך עד כמה המצב באמת מעיק עליה, ואיך היא מבינה את הקושי. תוכלי להיעזר גם במורה, כדי ללמוד על מעמדה בכיתה מנקודת מבט אובייקטיבית יותר. במקביל, עודדי אותה להזמין חברות הביתה (גם אם הן מהכיתה המקבילה), וליצור קשרים הדדיים משמעותיים. רצוי להימנע מ'חיזור-יתר' אחרי בנות שאינן מעוניינות בחברתה, גם כדי לא להזמין פגיעה בה, וגם כדי לא לשחוק את הרגישות של הבנות כלפיה (אסביר: כאשר הבנות מסרבות פעם אחת, הן מרגישות לא נעים. אך אם היא ממשיכה להתקשר אליהן שוב ושוב, הן יכולות להאמין בטעות שבתך חסינה מפגיעה, ולסרב ביתר קלות להזמנותיה החוזרות). עוד דבר חשוב שצריך לוודא, זה שאין ניסיונות מכוונים להחרים אותה, שכן חרם יזום עלול להיחוות כטראומה ממש. אם יש חשש כזה, חשוב לפעול מיידית ולערב את הגורמים הטיפוליים בביה"ס (יועצת ופסיכולוגית). אני רוצה לקוות שהדברים אינם חמורים עד כדי כך, ולהזכיר שלפעמים עולה הצורך גם בטיפול פסיכולוגי, לאחר שמוצו כל הצעדים מבית. בהצלחה ליאת

ליאת תודה רבה לך על תשובתך המפורטת. בתנו לא רואה את המצב כפי שאני רואה זאת או מחנכת הכיתה. האם פגישות עם פסיכולוג יכולות לתרום לה בקשר הבינאישי , לשקף לה מצבים, למתן תגובות וכמובן לקחת בפרופורציות ולא בשחור לבן. תודה רוני