מתוסכלת,עצבנית..ובאמת שכבר לא יודעת מה לעשות

שלום,אני בת 17,כיתה י"א.. בזמן האחרון אני עצבנית יותר מתמיד,אני מרגישה תסכול ואני אפילו לא יודעת למה. אני רבה עם כולם סביבי ואני כבר מרגישה שאף אחד לא מעז להיות ליידי כי הוא מפחד שאני אתפרץ עליו.. מרוב שאני עצבנית אני לא מצליחה לחשוב על הלימודים.. אני רק חושבת על מה לענות לאנשים כל היום. אני מתחצצפת בלי סוף ואני כבר בקושי מחייכת..אני לא רוצה לדבר עם פסיכולוג או יועץ כי אני לא מרגישה בנוח. ושאני מדברת עם אמא שלי אני מרגישה שהיא שופטת אותי..וחברות שלי סתם לא יודעות מה להגיד. אני רוצה שתתנו לי כלים איך להרגיע את עצמי ולא לחשוב כל היום רק על מי להוציא את העצבים..אני חייבת להתפנות ללימודים ואני באמת לא מסוגלת.. תודה

שלום לך, זה באמת נורא מתסכל לנוע בחוסר יציבות כזה, להיטלטל בין מצבי רוח מתחלפים, ולהתעצבן על כולם. אכן אפשר להשתגע... את יודעת, היכולת לווסת את עצמך מבחינה רגשית, קשורה לפעמים לאספקטים ביולוגים מולדים (מה שקוראים "מזג" או "טמפרמנט"), אך גם למיומנויות נרכשות של התנהלות בינאישית, יכולת לנהל קונפליקטים, לבטא רגשות עוצמתיים בדרך לא הרסנית, ולעמוד במצוקה. אני חושבת שאם אפשר היה לפתור בעיות מסוג זה באמצעות עצה דרך האינטרנט, העולם שלנו היה נפלא. היינו יכולים לחסל בבת אחת המון בעיות ב'מכה'. למרבה הצער, יש קשיים שנפתרים רק במסגרת תהליך מתמשך, לבד או עם עזרה פסיכולוגית. לכן, למרות מה שאת אומרת, אני דווקא כן ממליצה על פנייה לעזרה, ועד אז, נסי למצוא לעצמך פעילויות מרגיעות (פעילות גופנית, ריקוד, משחקי מחשב, חוויות חושיות מהנות (אמבטיית קצף, מקלחת חמה/קרה, מסג',מדיטציה, וכד'), בילוי עם חברים, ולמעשה כל מה שיכול להקל, ולו לזמן מה, על תחושת העצבנות. זכרי שקשה לפתור קונפליקט עם אדם אחר בעיצומה של סערה רגשית. לפעמים, אנחנו פורקים על אנשים 'תמימים' את הזעם שלנו, רק כדי להרגיש טוב יותר. זה אולי פיתרון לא רע לטווח הקצר, אך (כמו שאת מבינה בעצמך) יש לו מחירים כבדים לטווח הארוך. אני מעודדת אותך מאד לפנות בכל זאת לעזרה, או לפחות לתת לזה הזדמנות. בהצלחה ליאת