חבר דימיוני או קולות בראש???

שלום, בני בן החמש טוען בימים האחרונים כי הוא שומע קולות של חבר דימיוני בראשו. הוא אמר " הלוואי שלא היה לי חבר דימיוני, אני חושב משהו והחבר אומר לי משהו אחר. למשל אני חושב שהילדה הזו מגעילה והוא אומר לי - לא היא יפה. בגן כשאני לא מתנהג יפה - זה לא באמת אני, זה החבר הדימיוני שלי הוא אומר לי מה לעשות ואני שומע אותו מדבר אלי. נמאס לי לשמוע את החברים הדימיוניים שלי". השאלה היא איך להתייחס לדבריו - האם זוהי תופעה נורמלית או שיש להתייחס אליה בזהירות ולשקול התייעצות עם מטפל? בחודש האחרון הוא גם קצת מפוחד והפחדים של גיל 3 חזרו אליו - למשל מחושך או להכנס לבד לחדר. הסיבה שאני מאוד עירנית ומודאגת היא שיש במשפחתינו (לאבי ) עבר של סכיזופרניה. איך לעקוב אחריו? לאיזה סימנים אני צריכה להתייחס במיוחד ואיך כדאי לי לנהוג? תודה מראש, אמא מודאגת

שלום מדי, אנשים שגדלו בצילה של מחלת הסכיזופרניה, מפתחים עירנות-יתר וחרדה מפני האפשרות שהם או ילדיהם יירשו גורל דומה. לעיתים קרובות, הם 'רואים צל הרים כהרים', ומחפשים סימפטומים מדאיגים גם בהתנהגויות תמימות. התופעה שאת מתארת בהחלט אופיינית לילדים קטנים, וכשלעצמה, אינה מדאיגה במיוחד. יתכן שבנך, בחושיו הרגישים, הבחין בהתעניינות המיוחדת ובתגובה יוצאת הדופן שלך לתכנים מעין אלה, ולכן הוא מביא את זה אלייך בתדירות גדולה יותר. למרות הדאגה הטבעית המובנת, אני מפצירה בך לגדל את בנך כילד רגיל, ולהפסיק לחפש אצלו סימנים מדאיגים. בברכה ליאת