על חיות וילדים...

ליאת יקרה, מה שלומך? אני כמעט שמחה שיש לי בעיה שקשורה בילדים, רק כי זה מאפשר לי לכתוב אליך... (אני מתנצלת מראש אם זה ייצא ארוך...) אני עובדת בבית ספר יסודי כבר מספר חודשים. אני מפעילה שם פינת חי, ומעבירה שיעורים לכיתות א'-ד'. יש לי נסיון הדרכה של שנים רבות יחסית, ועדיין, אני מוצאת שיש סיטואציות שמאוד קשה לי להתמודד איתן ואני לא בטוחה שאני "עושה את הדבר הנכון"... ניסיתי לפנות ולבקש עזרה והכוונה בתוך בית הספר (מהמנהלת והמחנכות) אבל לצערי אין שיתוף פעולה של ממש (מכיוון שאני נחשבת למדריכה בתוכנית לימודים נוספת וחיצונית) אז חשבתי אולי תוכלי את לכוון אותי קצת, כדי ששארית שנת הלימודים תהיה קצת פחות קשה. הבעיה העיקרית שאני מתמודדת איתה היא (איך לא) המשמעת. מאחר ואני אחראית גם לבטחונם ובטיחותם של הילדים, וגם לשלומן של החיות, אני מגדירה חוקים וכללי התנהגות קבועים לפני כל כניסה לפינת החי. כשאני עם הכיתה בפינת החי, יש איתי כ- 30 ילדים, ומאוד מאוד קשה לי להשתלט על כל ההתרחשויות. במהלך השיעור הילדים עובדים בצורה חופשית ועל פי בחירתם, יש כאלה שמעדיפים לעבוד בחצר - לגרף עלים, לטאטא את השביל, לעדור, לאסוף עלים בשביל להאכיל את החיות וכד'. ילדים אחרים מעדיפים כמובן להחזיק את החיות, ללטף, להאכיל ולנקות את הכלובים ביחד איתי. החוקים די פשוטים - לנהוג בחיות בכבוד ובעדינות, לא להפריע לכיתות שלומדות בסמוך לפינת החי, לא לצעוק (עד כמה שניתן. רוב הזמן יש לי הרגשה שהם בכלל לא יודעים לדבר בלי לצעוק...), ולהקשיב ולהענות להנחיות שלי במהלך השהיה בפינת החי. אז יש לא מעט ילדים שמצליחים לפעול במסגרת ההנחיות. אבל אני לא יודעת לגמרי איך להתמודד עם אלה שלא. מה אני אמורה לעשות אם יש ילד שמציק לבעלי החיים ומסרב להפסיק? מה אני אמורה לעשות אם ויכוח על מגרפה גולש לאלימות? מהם עונשים מקובלים לילדים צעירים? יש לי תחושה שהם פשוט לא מבינים שמה שהם עושים לפעמים גורם סבל לבעלי החיים, שלא לדבר על בעלי חיים שמתים כי ילדים לא ממלאים אחר ההנחיות... אז כשאני רואה ילד שמתייחס לחיה בצורה פוגענית, אני מנסה לשבת עם אותו הילד ולדבר על מה שעשה. בדרך כלל אני שואלת אותם מה הם היו מרגישים אם היו עושים להם את מה שהם עשו לחיה, ואז מבקשת מהם לחשוב לפני שהם עושים משהו, אם הם חושבים שזה נעים לחיה. אין לי מושג אם זו הדרך הטובה בותר להעביר את המסר, אבל כאמור אין לי שום הכוונה בנושא (חלק מהמחנכות, בעיקר של כיתות א' יותר בעניין, ומבקשות לדעת מי לא התנהג יפה כדי לשלוח מכתב הביתה). המצב כמובן נהיה מורכב יותר עם כיתות ג' ו-ד', כי שם כבר ממש לא מעניין אותם מה אני אומרת, הם עושים מה שהם רוצים, פחות או יותר. אני קצת מסתבכת עם עצמי כאן, אז אני אנסה לתמצת את השאלות שלי לכמה מרכזיות: איך היית מציעה לי להתנהל אל מול הילדים (בעיקר הגדולים יותר) בענייני משמעת, כולל סנקציות על התנהגות שאינה מקובלת? איך מסבירים לילדים צעירים שגם לאחר יש רגשות ושגם לחיות כואב ועצוב גם אם הם לא יודעות להגיד לנו? מה אני צריכה לעשות עם עצמי כדי לא להגיע כל כך לחוצה וחרדה לשיעורים שלי? אני מרגישה שאני כל כך לא בשליטה עד שאני מראש מגיעה לחוצה וגם זה בוודאי משפיע על הילדים... סליחה על המגילה... שבוע הבא חוזרים ללימודים והייתי שמחה לחזור בפאזה קצת אחרת... חג שמח, נועם (מהפורום ההוא...)

היי נועם, יופי להיפגש שוב!! השאלות שלך גדולות נורא, ואני חושבת שכל מורה ומחנך עסוק בהן. בימים של אלימות גואה, חוסר סובלנות ופגיעה בחלשים, נראה כי אין בנמצא "נוסחת פלא" אחת. אני חושבת שיש משהו בעייתי מאד בפינת חי המתנהלת ע"י אדם אחד בלבד, בטח מול קבוצות של 30 ילדים. יש כאן משהו לא הוגן הן כלפייך, הן כלפי הילדים והן כלפי בעלי החיים. זה מרגיז ומקומם, ובעיני - לפני הכל - יש להגדיר את תנאי ההפעלה של פינת החי מראש, ברמה המערכתית. אפשר לחשוב על קבוצת ילדים קטנה, מעין "נאמני החיות", שיעברו אצלך הכשרה מתאימה, ויסייעו לך בתפעול פינת החי, כמו גם בהשגחה והנחייה של ילדים אחרים. ילד שפוגע בבעל חיים מתוך חוסר זהירות, חוסר ידע או רשלנות, יוכל לקבל 'הזדמנות נוספת'. לפעמים מוטב לתת לילד כזה דווקא תפקיד של 'אחראי', שיגביר אצלו את תחושת המחוייבות. ילדים שמתעללים בבעלי חיים יש להרחיק מפינת החי. אני חושבת שתחושות של כבוד וחיבה לבעלי חיים יש להנחיל לילדים לא רק בפינת החי, וחשוב להזכיר זאת גם לצוות החינוכי בביה"ס. זו תמימות לחשוב שניתן לעשות זאת באמצעות שעה שבועית. אני יודעת שלא אלה התשובות שאת מצפה לשמוע ממני היום, אך הניסיונות להכניס לבתי ספר 'אטרקציות' חינוכיות, מבלי שתהיה תשתית הולמת של כוח אדם מכעיסה אותי. נדמה לי שהפתרונות לשאלות שלך תלויים במידה רבה בנכונות של הצוות לפעול בשיתוף פעולה מהודק איתך, במקום לראות בזה הזדמנות לשעה פנויה. אני לא מתחמקת מתשובה. אני יכולה לחשוב בנקל על שיחה שאפשר לנהל עם ילד שפוגע בבעל חיים ("למה אתה כועס?"; "האם מישהו פגע בך לאחרונה?"; "אני חושבת שאולי פגעת בשרקן הקטן כי אתה כועס עליו על זה שהוא חלש, חסר אונים, ולא יודע להחזיר"). אבל אני לא תמימה, ויודעת ששיחה כזאת אי אפשר לנהל כש-29 ילדים מצווחים מסביב... אז לא נותר לי אלא לחזק את ידייך, ולקוות שתצליחי לגייס הכי הרבה עזרה שאפשר מהצוות ומקבוצת הילדים הידידותיים, שכבר יודעים חמלה מהי. לבי איתך ליאת

ליאת ליאת, תודה על התשובה שלך. כרגיל, המילים שלך מחממות את הלב... התגעגעתי. אחרי שקראתי את התשובה שלך חשבתי לעצמי שזה מעניין (אבל גם די עצוב) שאת יכולה לראות את הקושי והבעייתיות במצב בו אני נמצאת מאוד בבהירות ובקלות, בעוד המנהלת של בית הספר שנמצאת שם לא יכולה (או שלא מנסה). חשבתי שהייתי רוצה להביא אותך לשם ושתסבירי לה למה המתכונת הנוכחית לא ממש מוצלחת, כי אני הרגשתי שלי אין כתובת לשיחה כזו. אני לא רוצה להיות יותר מידי ספציפית ומפורטת לגבי מה שכבר עשיתי וניסיתי לשנות, על מנת להימנע מחשיפה. אני רק אספר לך שהתאכזבתי קשות לגלות שאין לי עם מי לדבר, לא רק ברמה הבית ספרית אלא גם לגבי המעסיק שלי (שאיתו יש בעיות אחרות לגמרי שהופכות את העבודה למתסכלת עוד יותר). הלוואי והיה איתי עוד מישהו בפינת החי... באחת מהכיתות שאני מלמדת יש סייעת. אין לך מושג כמה אני אוהבת להעביר שיעורים לכיתה הזו, כי אני לא צריכה להתמודד איתם לגמרי לבד... לגבי העונשים ששאלתי בפעם הקודמת - הייתי רוצה לחדד שוב את השאלה ולשאול ברמה הכי פרקטית - האם עונש של ישיבה בצד כששאר הילדים בפעילות (למשך כ- 5 דקות ועד שיחה איתי על המעשה שהביא לעונש) זה משהו שבסדר להעניש ילדים בגילאים האלה? אני נוטה לעשות את זה כשיש ילד שמסרב להענות להנחיות - בעיקר בטיחותיות (לא להניף מגרפה/להשתולל תוך כדי אחיזה של כלי עבודה/נקיטת אלימות כלפי ילד אחר וכד') וכשיש ילד שאינו נשמע להנחיות לגבי החזקה נכונה של בעלי החיים. חשוב לי לציין שההושבה בצד היא קודם כל כדי להרחיק את הילד מהסיטואציה ולעצור את ההתנהגות. אני דואגת לשבת עם הילד ולדבר איתו על הסיבה שהושבתי אותו בצד תוך חשיבה משותפת מה ניתן לעשות אחרת ואיך הוא חושב שהוא יתנהג אחרי שהוא הבין מה היה לא בסדר ומה ההשלכות של ההתנהגות שלו. מה את אומרת? שוב תודה (וד"ש חם מהחתול המנומש) נועם